הברית החדשה

פעם מזמן, במדים חמוצים מזיעה ולילות בלי ירח, היינו מנווטים עם גולם,

או שלפעמים הייתי אני הגולם. אם הייתי גולם עם מזל, הייתי הגולם היחידי וזה היה נגמר מהר. אם היקום רצה להעניש אותי, הגולם השני היה מברבר אותי כל הלילה.

לא שאלנו מאיפה הגיע הקונספט הזה של לנווט עם גולם, או שאולי הסברנו לעצמנו איך זה בעצם כן הגיוני.

שנים אחר כך, התפתחנו אבל נשארנו עם הקונספט,  ניהלנו חיים שלמים כשאני מנווט והיא הגולם.

היא אמרה לפעמים, שיש בזה משהו נחמד לדעת שהיא יכולה לשחרר ולסמוך עלי.

היהדות מספרת על יצור מחימר שהרבנים ידעו להפיח בו חיים, ולשלוט בו לצרכיהם.

כשולט צעיר דרשתי התמסרות ושמי שמולי תסכים להיות "הגולם בניווט".

תעצמי עיניים, שימי כיסוי, תעשי מה שאני אומר והכי חשוב ומשמעותי תהיי יפה ותשתקי ותני לי לנווט את ההתפתחות של הקשר.

זה השתלב נפלא עם כל אלו שרצו להרגיש את השליטה נכנסת לחדר עוד לפני שהגעתי, 

השתניתי. הבנתי שכמו שלא אתחתן עם כל אחת, לא ארצה גם לשלוט בכל אחת. לא מאמין בשליטה שמגיעה מאפס למאה ב- 7 שניות. ולא בכאלו שזורקות התמסרות סדרתית לכל מי שמוכן להשתין עליהן. מבין שההפקה הזו מייצרת חוויה עוצמתית למי שבפנים אבל זוכר את שלום חנוך "מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם". 

מאמין בהתאמה או חוסר התאמה,

מאמין בהקבלה בין נתינה לקבלה,

מאמין בקצב ובניה, 

כמו בריצה, שהדרך היחידה להגיע רחוק, היא לרוץ לאט,

מאמין ששולט צריך לקחת הובלה, אחריות ולנווט אבל שגם נשלטת חייבת להקשיב לקולות הפנימיים שלה ולשים לב לדרך.

להשאיר עיניים פתוחות גם כשהראש מכוסה,

כבר לא גולם בעצמי,

כבר לא מאמין בניווט עם גולם,

התרגלתי לנשים חכמות וחזקות, לא רואה סיבה ולא אתגר בלהיות ולשלוט בגולם.

אליהו הנביא היה אכבר נביא,

מאסטר אמיתי,

דינוזאור לתפארת.

כשהיה לו ויכוח עם נביאי הבעל שהיו בעצם שולטים דרדלה מתחזים הוא ארגן סשן פומבי על הכרמל (לא מה שקוראים המאנץ הצפוני, יותר כמו פליי פארטי...)

נתן להם להתבכבש עם עצמם בניסיון להוריד אש מהשמים.

וכשהם נכשלו, הוא הראה להם מאיפה משתין הדג.

הרטיב את העצים, הרטיב את המזבח, הקיף אותו במים צעק בקול שהוא העבד של אלוהים והוריד אש מהשמים ששרפה את הכל.

אחר כך בקטנה הוא שחט את כל שולטי השקר (נביאי הבעל) וניקז את דמם אל הקישון.

וכל העם ישר נתן לו בלייקים ותגובות ואמר שאליהו הוא מסטר אמיתי.

כנראה שמאז השתרשה האמונה ששולט צריך להוריד אש מהשמים

ולשחוט את האופזיציה במילים בוטות ולהראות לכולם בכל רגע ורגע באותות ובמופתים למי יש את הכח.

אחרת הוא לא באמת שולט.

כך כתוב בספר מלכים, הדפי זהב הראשון של השולטים  ואם ככה כתוב, מי אנחנו שנתווכח?

והראש שלי בנוי כמו מרתף כלא אין סופי

ולא ממופה

בקומות העליונות יש את כל החשקים שאני מכיר,

התא של הסוטה והכוך של המשפיל, המרתף של המכאיב וחצר הטיולים של האקסהיבציוניסט,

הכל מוכר ולעוס, אני פותח את הדלת ויודע מראש מה כל אסיר יעשה אם ישוחרר.

אבל בהמשך המסדרון, במורד המדרגות החשוכות יש עוד קומות ועוד מעברים. אף אחד לא יודע אפילו כמה.

החשיכה גוברת והדלתות פחות מוכרות, האסירים שמאחוריהן לא יוצאים לחופשות ומקבלים הרבה פחות ביקורים.

חלקם לא יצאו מהתא מעולם ואחרים פשוט עוד לא פגשתי.

כשאני מתאמץ להציץ דרך הסדק אל התא החשוך, אני רואה דמויות לא ברורות קרועות בין תקווה להתממש ובין יאוש וחרדה שלעולם לא יתגלו.

ואני, הסוהר הראשי בכלא של עצמי מפחד איתם. מה יהיה אם לעולם לא יראו אור, מה יקרה עם כן.

אפשר לדבר על זה ולהשחית הרבה מילים,

למדתי שגם כשאני בטוח בסוף מתברר שלא היה לי מושג,

זה מתחיל פשוט כמו מגלשה בארץ הפלאות,

עולים עליה באומץ, בפחד או בטיפשות

וברגע שיוצאים לדרך, אין שום מושג לאן באמת נגיע.

לא.

גם לא לשולט.

ואם הוא שולט ממש מנוסה או טוב?

כמה פעמים ראיתי שכותבים שאין שולט בלי נשלטת 

במקומות אחרים שאין נשלטת אם אין לה שולט.

זו טעות.

מי ששולט, שולט.  זה מי שהוא, בכל מה שהוא עושה.

זה לא תלוי בנשלטת ולא מתבטא רק מולה.

הדבר היחיד שנכון זה שכשאין לו נשלטת, החלק הזה לא מתבטא

ומי שנשלטת, נשלטת גם בלי שולט.

כואב לה שאין לה למי לתת. חסר לה.

היא מרגישה צורך להתמסר.

אבל העדרו של שולט לא עושה אותה פחות נשלטת.

נשלטת היא חלק מההגדרה שלה.

עוד יותר איתו, אבל גם בלעדיו.

ולי? לי כבר נמאס מסקס ונילי.

אני כבר לוחם עייף, לא זוכר אפילו את כל המלחמות שבהן השתתפתי.

מכל הסוגים והרבה.

אנשים חכמים מדברים על בחירת המלחמות, על המנעות ועל אלטרנטיבות.

אבל את. בשבילך זה יהיה סיפור אחר לגמרי. אצלך חשוב רק דבר אחד.

כדי שתרויחי אותי ותגיעי להיות שלי, את צריכה לא להתבלבל מכל שירי הגבורה האתוס הפועם ומורשות הקרב המפוארות.

אם תהיי בסוף שלי, המלחמה שלך לא תהיה מלחמת השחרור.

באופן כללי איתי מלחמות שחרור וקרבות על שליטה מיותרים לחלוטין.

מספיק שתרפי לרגע, תורידי לשניה את הרגל מהגז והשחרור יבוא במהירות ועל מגש של כסף.

בשביל שארצה שתהיי איתי את צריכה להיות מוכנה בלב שלם לעשות את המלחמה ההפוכה מהטבע הרגיל שלנו - מלחמת השעבוד.

מלחמת שעבוד להביא אותי ואותך למצב שבו את משתעבדת ואני משעבד אותך.

חרמנות נטו לא תעזור כאן וגם עם כל מה שמסביב יתן לך רוח גבית ותמריץ כזה או אחר אל תטעי לחשוב שזה יהיה קל.

הסיכוי היחיד שלך זה שתביני מי מולך, תמצאי בתוכך את הרצון ותלחמי מלחמת חוסר ברירה.

עם הגב לקיר, נכונות לשלם מחירים ומטרה אחת בעינים להגיע לכבוש אותי כאדון.

כי אני מספיק חכם ומנוסה להיות מראה של מה שבתוכך.

ואם אראה שאת בהיסוס, אני אשאר בחוץ

אם ארגיש שאת מסויגת, את לא תהיי היחידה שלא מחויבת.

אם לא תלכי שבי אחרי, לא אפול בשבייך.

זה להשתעבד או לחדול ואני רגוע.

גם אם לא תשתעבדי ולא תחדלי, אני עצמי אדע לחדול.

מלחמה כמו במלחמה.

נניח, שאת חוזרת בערבו של יום עמוס ומלא.

ומוצאת אותי יושב ומהרהר.

אני מביט בך ושותק.

מזהה את שבריר השניה  שבו הבנת

רגע ההחלטה

ההתארגנות הקטנה בראש מבלי שזזת מהמקום

את משאירה את הבגדים במקום שבו עמדת

ונודדת על ידי לכרוע ערומה לרגלי,

לאט לאט את מרכינה ראש על ירכי,

לא משנה מה יהיה כובד המשקל שעל כתפי,

חיוך קטן יפציע

ואני יודע שהיד שאני מעביר בשערך מספרת לך את כל מה שאת צריכה לדעת.

בלי שנאמר ולו גם מילה.

אני לא כאן כדי להיות נחמד ולא כדי לדקלם קלישאות.

לא מעניין אותי מישהי שמחפשת שולט שיכרכר סביבה או שיפיק לה תוכנית "כבקשתך".

זה מסתובב סביבי. סביב הרצון שלי ומה שאני אחליט. שום דבר אחר.

אישה שתבוא, תראה לי שהיא שווה ומסוגלת.

אני מבטיח רק שזה יהיה קשה, כואב קפדני וסוטה.

את שאר הפרטים נסכם כשהיד שלי תחזיק לך את הצוואר.

גיליתי שזה מאוד משפר את הקשב והקליטה.

עושים נעים בעין,

אנשים נכונים עושים נעים בלב,

את תבואי בשמלה אוורירית

כזו שגם תראה וגם תסתיר

אני אמדוד את צעדיך ונשימתך

וכשאמצא בתוכי את הנורה הירוקה

אפרום אותך לחוטים וקשרים

לאט ובסבלנות