התיקון

ואני יודעת שאת המלחמה הזו רק אני אוכל לנצח. למלחמה הזו צריך לצאת בלי שריון ובלי נשק. גם ככה יהיו אבידות בנפש. זה הקרב על הבית או משהו כזה. זה הקרב עלי. ואותו אני צריכה להלחם לבד. 

עדיין אין לי אומץ. 

הייתי כותבת מילים כמו. תודה. ולראשונה. להרגיש. ו בעינים פקוחות. וסימנים יפים יפים. מילים כמו לרגע היה לי פחות כואב. ושקט.  מילים כמו לגמור. להשפריץ. שלוש. פעמים. 

ויש תמונה אחת שיושבת לי בראש שהיא כל כך בדסמ וכל כך לא. 

לשכוח

לא להרגיש יותר

געגוע ועל בית. יש לי כישרון להפוך מקומות לבית, גם מקומות רגעיים. לא יודעת אם זה טוב או רע. 

העייפות (אבל לא רק) עושה אותי משתוקקת וחסרת עכבות. נכנסת הביתה, מתפשטת. לא מדליקה חימום, מצטמררת. צריכה לפרוק כדי לתת לעצמי לנוח. לנוח מעצמי. 

פלא של העולם אתה. נצח שלי. לך בבקשה. אתה מתעלל בי. 

תגיד, ראי שלי, אתה באמת לא שומע? 

זה מרגיש כמו נצח

אפיתי עוגת שמרים

אנשים שחיוכם לא סדוק. שלא מפחדים שישאלו אותם מה נשמע. שלא נמצאים על סף בכי. שהתהום לא לוחשת להם: בואי אלי.

אנשים שלא ביקשו אף פעם לברוח. מהבית, מהמציאות, מעצמם. אנשים שלא מתחוללת אצלם מלחמה מתמדת. שלא שורף להם כשלנשום. שלא תקועות להם מילים חותכות בחלל הפה. 

אנשים שאין בתוכם תהום. תהום מפתה, מערבלת, מנחמת. תהום אפלה, מפחידה פחד מוות, מאיימת. אנשים שלא נעתקה נשימתם לריח הבשר החרוך העולה מהתהום. בשרם שלהם. ועלה בהם קבס וגם ריר מעורר תיאבון.

אנשים שלא ביקשו שיכאיבו להם עד זוב דם כדי להפסיק את הכאב שיש בפנים. 

חיוך סדוק. ראי מנופץ. נשימה חורכת. גרון נחנק. פעימה הולמת. גוף מותש. לב מרוסק. לברוח ולהישאר. לצרוח ולשתוק. לבקש

ואז לעזוב. 

אתה באמת לא קורא? ולא שומע? 

אני כבר לא בטוחה מתי בדיוק הלכת ועוד יגיע הרגע שאפקפק האם בכלל היית. המרחק והזמן שביננו היו לדוק, שהתאבך לתצורת גז ומשם למים וכרגע הם מוצק. זכוכית קרח שבירה. אםשר כמעט לגעת בזה. ככה בדיוק רציתי. זה מאפשר לי לראות את חיי בלי הסחת הדעת שהיא אתה. 

אז חיי שכעת. אני נמנעת מלהיות בחברה פן אשאל מה נשמע על ידי אנשים שעולמם שלם. או אז בקול דממה תצנח המסיכה ואאלץ לחשוף את סדקיי. את פחדיי. בינתיים אני מגדלת מפלצות במערת גופי. ואתה לא פה. לא ידעתי איך יהיה בלעדיך, וככה בדיוק רציתי. 

את הגעגוע אני משיטה על פני ימך בסירות נייר עדינות ויודעת שהקברניטים שיכורים והסירות תיטרפנה ולעולם לא יגיעו ליעדן. וזה בסדר, ככה הרי בדיוק רציתי. לא?

אנשים שעולמם שלם (דנה) מכאיבים לי עכשיו. זה מסנוור מדי. גם לי פעם היה עולם כזה, שלם ומסנוור. לא, לא חושבת שרציתי ככה. שידעתי ככה. 

הנה עכשיו אני שורטת את עצמי. עמוק וכואב. כוסאמא של העולם אתך. 

אני קוראת לך ואתה לא שומע. כותבת ואתה לא קורא. ככה בדיוק רציתי את זה. 

עברו בערך שבועיים. אני לא סופרת דקות. אתה לא עונה לי ואני לא יודעת אם אתה קורא. 

האישה המקולקלת שאני. יש רגעים שזה בלתי נסבל אני נשכבת על מיטה מעופשת מזרון קרוע אין סדין שמה משהו במסך כדי לנתק את המוח ושמה אצבע בין הרגליים כדי לנתק את הגוף. זה עוזר לכמה דקות.  

היום דמיינתי איך אני יורדת שעות לאישה.  אני לא סופרת דקות. אבל יודעת שזה נצח.