לפני 8 שנים. 14 בנובמבר 2016 בשעה 4:29
נכון שזה 3, אבל בשבילי זה כמו 300
מישהו שאל אותי מה אני מבקשת. עניתי. לקרוא לך פעם אחת בקול.
התיקון
לפני 8 שנים. 10 בנובמבר 2016 בשעה 15:11
היעדרך#2
חורץ בי תלמים של געגוע
נצרב בי כמו קעקוע
אולי אם לא אחזיק יותר מעמד
אלך לחנות הזו בדאוןטאון
ואעשה לי את הקעקוע שציירת עלי אז
שיישאר לי משהו ממך כל הזמן
כאב ענוג עונג מכאיב כאבעונג
אני מתגעגעת אליך כל כך
היעדרך נוכח בי כמו מראה אילמת
כמו להסתכל על תמונה שלך שעה שלמה
כמו לרצות לעשות את המעשה המטורף
רק כדי להיות שעה איתך
מי מושלם לא רוצה מושלם רוצה אותך
מקנאה בסדינים שאתה ישן עליהם
בכף שאתה מכניס לפה
בשמפו שאיתו אתה גם מסתבן
היעדרך פועם בי את כל הפעימות החסרות
נושם בי את כל הנשימות שנעתקו
בוכה בי את כל הדמעות שזלגו בדממה
היעדרך צורב בי תלמים של געגוע.
עם הקוראים הסליחה. הייתי חייבת לכתוב. תרפיה. זה עוזר לחמש דקות בערך.
לפני 8 שנים. 9 בנובמבר 2016 בשעה 16:26
היעדרך יוצר בי אגמים של השתוקקות
מתחת לעור זה שורף בי ומגרד בלי הפסקה
רוצה שכולם ידעו שרק אתה
רק אתה
איך שהיעדר יכול לפעמים להיות כל כך נוכח כמו להסתכל בראי ולא לראות שם כלום אני כל כך מתגעגעת אדון חיי ויש לי עוד כל כך הרבה לחכות אחכה כמה שייקח רק אתה.
לפני 8 שנים. 8 בנובמבר 2016 בשעה 17:45
שעה איתך אדוני
חיים שלמים
לפני 8 שנים. 6 בנובמבר 2016 בשעה 3:57
רציתי לחכות לרגע הזה שבו השעון מתחלף כמו ילד שמחכה כל הלילה לסנטה ואז נרדם במתיקות חשבתי אולי אצליח להשחיל את הגוף המדמם שלי אל הפירצה הזו בזמן אולי בשבריר השניה הזה בה היקום מתכנס אל תוך עצמו אצליח למצוא לעצמי חור שחור שיכיל אותי פינה קטנה של שקט ואתבודד בדממה מוחלטת של מעל לזמן מעל למקום ארחף בלי מציאות ככה מרגישים כשמתים? מת חי או חי מת אם הייתי חוזרת בזמן לאיזה נקודה הייתי הולכת מה הייתי מתקנת היום כבר לא מתקנים קונים חדש. מתפוצץ לי הראש. אולי במיצמוץ הזה של הזמן (מה זה בכלל להזיז שעון) שבו הזמן עומד מלכת אני אפסיק לרגע לבכות.
לפני 8 שנים. 6 בנובמבר 2016 בשעה 2:41
הייתי הערב במופע סטנד אפ כולם מסביבי צחקו ורק אני בכיתי בלי הפסקה משהו אצלי לחלוטין לא בסדר איך יכול להיות שאף אחד לא רואה את זה
אוהבת לראות את הדם נשטף ממני באמבטיה מביטה בחיים שהיו יכולים להיות לי מתרחקים מתערבלים אינם
סליחה שהתפרקתי פה מולכם בכלל לא רציתי להיות. פה.
לפני 8 שנים. 3 בנובמבר 2016 בשעה 2:28
תודה אלהים, שבראת דבר ראשון את החושך. ככה שהוא לא יראה את הדמעות שלי כשאנחנו מזדיינים.
מתפללת שלא יכול להיות יותר גרוע ויודעת שכן.
גומרתובוכהאלהיםהלכתירחוקכלכךאפשרבבקשהלחזור
לפני 8 שנים. 1 בנובמבר 2016 בשעה 16:55
If god is taking bet, I pray he wants to lose
Alanis Morissette
not as one
לפני 8 שנים. 1 בנובמבר 2016 בשעה 1:55
יום שלם בלי לכאוב בלי לבכות בלי לשרוט את עצמי מבפנים החוצה עם זכוכית שבורה טוב לא ממש בלי. הבהוב של הכאב משתמר בי כמו יין טוב גחל מפוחם בוער לי בנחת בקצה של הוושט איפה שמתחילה הבטן ומתחילים הכיבים לדמם ואם אנשוף חזק מדי או לרגע לא אשים לב ואקח נשימה עמוקה מדי הכל יבער שוב ואני אירק על הכל אש כחולה כמו דרקונית מכוערת מפלצת. הלוואישלאיכוללהיותיותרגרוע אבל יכול.
ורק העינים שלה מחזיקות אותי מדי פעם בחיים.
יום שלם בלי לכאוב.
לפני 8 שנים. 31 באוקטובר 2016 בשעה 13:24
אני יודעת שהחווה שבי נבראה
מהאדם שבך
כי כאב הנסירה עוד חותך בי
כשאני נושמת עמוק
או גומרת
כלים שבורים
עולמות מנופצים
מי יתקן
היום כבר לא מתקנים קונים חדש
רוצה איתך גן בעדן
או לפחות חדר
מול הנוף