התיקון

אני אהיה לבד הלילה. ובכל הלילות שיבואו

והריח. שנדמה לי שהוא שלך או לא?

יקפיא את אימת הלילה ויהפוך אותה ממשית כמו למשש את הפחד

ידביק את הצווחה לתקרה שמעלי כמו ראי

ובה אראה את עצמי עצמות ועינים וכתר

ליום יומיים שנה

וכמו בחלום בחלון כשתבואי כשתבוא 

אני אעלה שוב בשר על השדיים

ועל כולי

ואהיה לך

ואת

לי. 

ועד אז הריח או אולי לא.

אוננתי. גמרתי. נרדמתי. חלמתי. וזה היה כל כך אמיתי. זה היה אמיתי כמו החיים בחלון. ופתאום קול שדופקים בדלת. התעוררתי אבל לא פקחתי עינים ולא זזתי אפילו נשימה. ניסיתי לדחוף את עצמי בחזרה לחלום. לזחול אליו פנימה. למשוך את עצמי שבתוך החלום אליי. והדפיקה שוב ושוב. וחשבתי אולי זה אתה. אולי זה מישהו שבא לזיין אותי כי אני ממילא בלי תחתונים. ירדתי לפתוח. אבל לא היה שם אף אחד. והחלום הלך.

אני רוצה לעמוד כמו חיה בשוק בשר, כלבה אסופה במחסן כלבים, שפחה ערומה בשוק העבדים. שיבוא מישהו ויבדוק אם אני שווה. הוא לא ידבר איתי. כי מדבר לחיה, לכלבה, לשפחה ערומה? הוא יפתח לי את הפה, או שאולי בכלל יהיו שם כמה. ימשוך לי את הלשון החוצה. יסתכל לי בנחיריים. מאחורי האוזניים לבדוק אם יש קרציות.
ירים לי את היד ויסתכל בבית שחי. ימשוך לאחור את השיער להסתכל אם הצוואר חזק. או אם השיער חזק. או אם אני חזקה.
יכופף וימתח את הזרועות. האצבעות. אחת אחת. לפני שקונים סחורה צריך לבדוק טוב טוב. הוא הרי רוצה כלבה משובחת ולא חתול בשק.
יפשק לי את הרגליים ועם האצבעות השמנות והמלוכלכות שלו יפשק הכל יסתכל מקרוב לבפנים יזיז ימשוך יצבוט יחדור לא בקטע של סקס בכלל והוא אפילו לא יתחרמן מזה.

יסתכל גם על הרגליים השריריות שלי. רגליים לריצה או לעבודה. היום יש סחורה משובחת. יבדוק את אצבעות הרגליים וימתח אותן לראות את הרווחים ביניהן. שהכל עובד כמו שצריך. נמצא במקום.

ייתן מכה בחוזק בינוני על הישבן, לוודא שהוא מוצק ולא משומש יתר על המידה. יחדיר אצבע משומנת במלוא אורכה, אבל רק בשביל לבחור סחורה. ואולי בסוף הוא יחליט שאני לא שווה את הכסף.
יום שוק כזה.

וואי, אני דפוקה ברמות. ואני אפילו לא עצובה היום. 

בדירה הזו שהיא לא שלי ובה אני גרה, יש חלון גדול שפונה לרחוב הסואן. אבל אותו כבר סיפרתי בפוסט אחר.

ויש גם מקלחת סאונה ענקית, משיש לבן ומסביב זהב, כמיטב הקיטש. יש שם ספסל שיש, לשימוש יושבי הסאונה.

רצית כוס חלק.

אתה תשב כמו שייח׳, ערום על ספסל השיש, הזין המדהים שלך עומד כמו טיל ואתה טיפה נוגע בו. אני אתקלח לאט, מקרצפת כל מילימטר לקראתך. את שיער הערווה אסבן שוב ושוב עד שיהיה הכל נקי ומוכן. אקח סכין גילוח חדש ומול עיניך אתחיל לגלח מלמעלה. יש רעש קטן כזה של שערות שנחתכות בסכין גילוח זול. אני אתקדם לאט למטה, משתדלת לא לפספס שום דבר.

אגלח הכל נקי וחלק ואגיש לך לבדיקת איכות. אתקרב אליך ערומה ומתמסרת, ארים רגל גבוה, ליד הפנים שלך, שתוכל לראות מקרוב. האצבעות שלך יפשקו ויבדקו אם עשיתי עבודה טובה. אולי אפילו תבדוק עם הלשון. אני הרי יודעת שאחרי זה אשלם על כל פספוס. 

ואת האזור הכי רגיש, הכי קרוב, אני אשאיר לך. נכנעת אגיש לך את הסכין כמו שמשרתת מגישה נגיד, סיגר יוקרתי, ואתן לך לגלח אותי. 

יש פה כל כך הרבה אנשים ברחוב

אולי אמצא לי אחד גבוה ממני ורחב

ואעשה כאילו אני נתקלת בו

וטיפה אחבק אותו ככה, עם הידים על הכתפיים הרחבות

ואולי הוא יחבק אותי חזרה

ויהיה לי קצת שקט. 

אולי כל זה היה חלום וירטואלי

זה הרי לא קיים באמת אי אפשר לגעת בזה אז זה לא אמיתי

אבל היו כמה שנגעו בי שחדרו שהרגישו את העור ואני נגעתי בהם פערתי את כולי אליהם ורציתי שאולי הנשמה שלי תפרח מהחורים אבל הם מיהרו למלא אותם בנוזל החם הזה

אבל זה מרגיש כמו חלום אין במה להחזיק אין מה לתפוס והחיים שלי הם מחוץ לחלום הסואן והמייאש הזה

אני מסתכלת על עצמי חולמת את החלום הזה

ומנערת את עצמי חזק בכתפיים תתעוררי

לקום עם עינים נפוחות משינה מעורבבת עם בכי כמו קוקטייל עם הרוק הזה בזווית הפה לטלטל את הראש כמו שכלבים עושים כי בחלום ההוא הייתי כלבה

לעמוד בתוך הגוף המיותר והרעב הזה שלי (אפשר להיות רעבים כשחולמים? אפשר לבכות כשחולמים?) שקיבלתי אותו רק בשביל שיעטוף את המפלצת שחיה אצלי בפנים והוא שום דבר בכלל לנער מעצמי את כל זה כמו שמנערים את החול כשעולים מהים.

אבל, לא. בכלל אין פה ים. רק נשאר לי חול בין אצבעות הרגליים. מאיפה הגיע החול הזה בכלל. 

חלמתי עליך מרדים תינוק

בחדר במלון לבן

והתעוררתי כשדמעות שוטפות את לחיי

כמו כשהלכתי לישון

אלהים היפה שלי הולכת

וטוב שכך

ואני רוצה לקחת הכל

הכלהכלהכלהכלהכלהכלהכלהכלהכלהכלהכל

לקמט כמו נייר לכדור גדול ויפה

לבעוט את זה רחוק ממני

לעזוב את חיי שנהיו לי

לעמוד מחוץ לחדר הזכוכית שנקרא החיים שלי

לצעוק בכל הכח לבעוט חזק עד שכואב 

אבל הזכוכית כפולה וחד צדדית ואף אחד שבתוך המקום הזה שנקרא החיים שלי לא שומע ולא רואה את... אותי

את המפלצת שנהייתי. אולי את לרגע ראית. לרגע מציץ ומתוק ושורף. אולי אתה.

אני מטיחה את עצמי בזכוכית הכבדה

ובמקום שהיא תתנפץ

כמו שזכוכיות יודעות לעשות

אני מתנפצת

כמו שמלאכים לא יכולים. 

מישהו פעם כתב לי על זכוכית שבורה.

(סליחה. באמת. זו לא את. זה לא אתה. זה רק אני. עוד רגע כבר אפשר יהיה לטאטא פה הכל במברשת גסה ולהדביק בדבק זול את השברים. קצת רואים את החיבורים בין הרסיסים של חיי. אבל לא נורא, התרגלתם)

הוא ביקש שלא ארדם עד שיצא מהמקלחת כי בא לו סקס. ככה זה לפעמים. וזה גם בסדר.
רוב הפעמים זה מתחיל באותו ריטואל. כמו שורה ממחזה אימפרוביזציה שיש לו כמה וריאציות. הוא מלטף אותי ולאט מגיע ללטף את השדיים. את הפטמות. אני מעריכה את זה שהוא עדיין אוהב אותם. כי אני ממש לא. כך או כך, זו הדרך לחרמן אותי. האגן כבר מתחיל להתנועע. הנשימה נהיית עמוקה.
הלילה הוא שיחק לי בכוס עם האצבעות שלו כששכבתי בתנוחת עובר. מקופלת והכוס של נוטף. אני אוהבת לדעת שהוא מסתכל לי שם. מפשק. פוער. חופר. מדמיינת חמישה גברים מסתכלים לי על הכוס הפעור. לא תמיד אני גומרת. וזה גם בסדר.
אבל זה (כמעט) תמיד נעים. נעים עד כדי כך שאני מחפשת את הזין שלו, שכבר מזמן עומד. בהתחלה מלטפת עם היד דרך התחתונים ודי מהר מורידה אותם. בקיץ האחרון למדתי עוד כמה דברים על איך לענג גברים. כמו להחזיק את הביצים חזק. למעוך. למשוך. וכל זה כשהזין עמוק בפה שלי.
אני אוהבת שמזיינים אותי בפה. וזה גם בסדר.
אז היינו ככה, ונילים. אני בתנוחת עובר, הוא שוכב מעלי, הפנים שלו מול הכוס שלי והידיים חופרות, הוא עושה לי גם את החור של התחת, ואני עם הזין בפה שלי, מחזיקה את הביצים בכף היד הקטנה שלי ומזיינת לעצמי את הפה כשאני מכניסה ומוציאה את הזין עם התנועה של היד שאוחזת בביצים, עם היד השניה מלטפת בעדינות את החור של התחת כי לא תמיד הוא אוהב. וזה גם בסדר.
הוא מאוד אהב את מה שעשיתי. ולא ממש התחשק לי זיון לגמרי. אז המשכתי והמשכתי, ורגע לפני שהוא גמר, הוצאתי את הזין מהפה, הכנסתי את הביצים ליניקה עמוקה והמשכתי לגרות אותו.
התחשק לי להיות זונה. הוא גמר לי על הגוף, קרוב לצוואר, זה קצת נזל על הפנים. וזה גם בסדר.
כי ככה רציתי. המשכתי למצוץ לו את הביצים כשהוא המשיך ללטף לי את המקום הבוער והנוטף, עם הרעש הזה של יד שמערבבת את נוזלי הכוס. הרגל שלו מסביב לצוואר שלי חונקת כמו שאני אוהבת שעושים לי, הסדין שמתחת לאגן שלי ספוג במיצי התשוקה שלי, הסדין שמתחת לכתפיים שלי ספוג בזרע שלו שנוזל ממני.
בסוף לא גמרתי. וזה גם בסדר.
הוא קם להתקלח. אחר כך אני.
פרשתי מגבת על הסדין.
ולא הצלחתי להרדם.

רציתי לספר לך על הזיון הזה.
רציתי לספר לך שחשבתי עליך.
רציתי לספר שאני לא יכולה להסתכל לו בעינים. שאני לא מתחבקת.
מזדיינת כמו זונת צמרת אבל לא מחבקת.
וזה נורא נורא עצוב.
ואולי זה גם בסדר.
זה לא. כל כך לא. 

*כל קשר למציאות או לדמיון...

**סליחה אם זה היה קשה לקריאה. ועל האורך. 

בעיר הרחוקה הזו שלי היום יש עננים נעימים, וליד הנהר יש רוח מלטפת. אני בשמלת קיץ קצרה
הרוח מצחקת לי בין הרגליים
מעיפה לי את השמלה
מתעללת לי בתחתונים
נוגעת אל התוך הרטוב שלי.
אני רוצה אותך פה איתי
נטייל
אשאיל לך שמלה בדיוק כמו שלי
ליד הנהר נלחש אחת לשניה את הרעב הזה שאוכל אותנו מבפנים
את הכאב ההוא שנרצה לקלף ולזרוק למים
נסתכל על הקליפות שלנו צפות במי הנהר
נשלח את הכל ואת כולם לאלף עזאזל

על סירת משוטים קטנטנה.

 
אני אמצא לנו פינה שקצת רואים ממנה
אושיב אותך אלוהית וקרובה
על גזע של עץ
והיד שלי תטייל בתוכך
במקום הרוח השובבה.
ולא יהיה אכפת לנו שרואים
שאני פה מזיינת את האישה האלוהית שלי.

זה לא באמת קיים
העולם הזה שפה
זה אבק פורח
זה חלום יעוף
זה סיוט מתמשך...
זה רק בדמיון שלי.

אבל אז, לרגע,
כמו השניה שבה מתרחש קצר חשמלי.
פתאום גרגר אבק אחד
כמעט מונח על כף ידי
נוצה ברוח
כמעט מלטפת לי את הצוואר העורג
התגשמות חלום.
פתאום את אמיתית.
ואז
מתחיל
הסיוט.

רציתי אותך.
רוצה אותך.
ללחוש לך
שלפעמים לא צריך כאב.
שגם באהבה אפשר.