בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

התיקון

לפני 8 שנים. 9 בספטמבר 2016 בשעה 17:14

עליתי לחדר השינה הגדול והמפואר

בדירה שהיא לא שלי.

הדלקתי מזגן כי הכל בוער. 

פתחתי לרווחה את החלון הפונה לרחוב הסואן, והתחלתי להתפשט. לאט לאט. מדמיינת שמישהו בצד השני מסתכל. נוגעת בעצמי מול החלון הפתוח. 

רציתי שמישהו יראה. ויבוא וידפוק בדלת. אפתח לו ככה ערומה ואוביל אותו למעלה לחדר השינה בשתיקה. רק להוריד את המכנסיים, הוא יפתח לי את הצורה חזק וטוב מול החלון. יתלבש בלי מילים, וישאיר אותי כשהכל נוזל מתוכי על רצפת הפרקט המשובחת. 

אחר כך אני לא ממש אזכור איך הוא נראה, ואיזה צבע עור היה לו, ואת קולו לא אזהה. 

אולי החור הפעור יתמלא במעט.

 

(ספוילר: לא, הוא לא הגיע. גמרתי בשקט על המצעים הלבנים)

לפני 8 שנים. 8 בספטמבר 2016 בשעה 22:07

האדון שלי אוהב להשוויץ בצעצועים שלו

 

**נמחקה לפי הוראתו**

לפני 8 שנים. 8 בספטמבר 2016 בשעה 16:26

שניות שתי דקות שבועיים כל החיים המזורגגים האלה
חיכיתי לך
חיפשתי אותך
בסמטאות חשוכות
ובחוף הים
בגרגירי האבק
ובתוך המראות המשקרות

 

ופתאום את פה
?
כל כך חיכיתי לך
את באמת פה
בשפתיים רכות וכואבות מגעגוע
אוליך את עצמי אליך

 

לא רוצה להיות מושלמת
רוצה להיות איתך.

אולי אז אוכל לנשום

אולי אז אהיה מושלמת. 

לפני 8 שנים. 8 בספטמבר 2016 בשעה 14:33

יש אהבה בעולם
אני יודעת כי היא נגעה בי
והיא גדולה וכואבת והיא שם
ואני אראה לך אותה יפתי

 

האהבה הזו היא גרגר
היא נוצה
היא ראי
היא מה שתראי כשתגלי
שאני מביטה בך ואת בי

 

היא רכבת הרים בלי חגורה
ובלי בטחון
ובלי מילים
היא הירואין חזק ישר לוריד
אהבה היא רק למכורים

 

מכורים לכאב
מכורים לדימום שלא פוסק
לדמעות, לשורף
ויש לה טעם של מלח
ושל כל העולם כולו

 

ולא יהיה בנו כבר צורך לברוח
ומה שיבוא יהיה קרוב ורך
ויהיה רק שקט נעים בלי לצרוח
יהיה טוב, יפה שלי. אני כמעט מבטיחה לך.

לפני 8 שנים. 7 בספטמבר 2016 בשעה 15:35

כבר שבוע רחוק.
שבוע...
כל יום היה כנצח
וזה עבר כל כך מהר
ואני מפחדת
שאתרגל.

לשמוע את הקול שלך רחוק
הקול הממכר הזה
שלחש לי באוזן מילות אהבה
שקרא לי זונה
שציווה עלי להתפשט, לפשק, לפתוח, לגעת, לבלוע
שדיבר לי את הלב במילים של יום יום
שסיפר לי את הסודות של עצמי.
לשמוע את הקול שלך רחוק
לשמוע בלי לראות את העינים היפות שלך
עם הקמטים הקטנים מסביבן
העינים כאילו שהים מסתכל אלי מתוכן
כאילו שאני מסתכלת בראי בתוכן.

עמדתי שם ברחוב הסואן
על מדרכת הבטון האפור הרחבה
שומעת את הקול שלך רחוק
ורועדת
וזה עוקר לי את הלב מהחזה
ואני מדממת
ובוכה על המדרכה ההיא
אל תדאג
אף אחד לא רואה
אף אחד לא שומע
אולי אתה
שומע את הגוש שחוסם לי את הגרון
כשאני אומרת לך שאני לא יכולה יותר
שאני הולכת
הלב שלי מדמם שם על המדרכה הרחוקה הזו.

בסוף אני אתרגל.

 

 

לפני 8 שנים. 7 בספטמבר 2016 בשעה 3:44

אני נטרפת
זה הפער הזה שמשגע אותי
הפער בין להיות אשתו של
והזונה של
הפער בין להזדיין איתו
ולדמיין אותך ולבכות
הפער בין הפאזלים המפוזרים על רצפת העץ
לבין איך שאני רוצה להיות ערומה ומפושקת ונחדרת על הרצפה הזו
הפער בין הצעצועים בסלון
לבין כמה שאני רוצה להיות צעצוע-זונה חסרת חשיבות
הפער בין ארוחת הערב על שולחן זכוכית מעוצב
לבין איך שאני רוצה שיצמיד אותי על השולחן הזה, חזק וטוב, החזה נמעך לזכוכית הקרה, בדיוק איפה שנמצאת ארוחת הערב עכשיו...
הפער בין הגוף הרעב והבוער שלי
לבין איך שאני מרחיקה את הגוף ממני בסלידה שניה אחרי שהכל נגמר

 

הפער בין איפה שאני
ואיפה שאתה.

 

אני בוערת
האש הזו שורפת מכלה אותי מבפנים
אני רעבה ומוטרפת
צריכה משהו שיימלא כבר את הפער הזה

הפער שבולע את כולי
ורק החור הבוער שנשאר פעור אחרייך

ובא לי נמוך ומגעיל ומשפיל וכואב וחזק ומהר ובלי לנשק ובלי להסתכל בעינים 
אולי ככה ייכאב פחות
אולי האש תשרוף פחות
אולי הטירוף יבלבל פחות

 

לוחשת לך בלי קול. בבקשה. בוא.

 

לפני 8 שנים. 6 בספטמבר 2016 בשעה 19:07

קיבלתי מתנה

מהאדון המצחיק והמוכשר שלי

המושלם

החתיך

הסקסי

המטריף

אוף... 

 

לפני 8 שנים. 6 בספטמבר 2016 בשעה 16:23

לפני 8 שנים. 6 בספטמבר 2016 בשעה 0:40

תקראו בחדשות בפרופיל.

בא לכם (ובעיקר לכן...) לשחק? בואו...

האדון המדהים שלי במצב רוח מיוחד לאחרונה. וזה הולך להיות משגע. 

לפני 8 שנים. 4 בספטמבר 2016 בשעה 2:01