בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

התיקון

לפני 8 שנים. 1 בספטמבר 2016 בשעה 23:14

אני כותבת פה רק כי אין לי מקום אחר

שבא לי לצרוח

לברוח

לשכוח

לבכות

למחוק

לעזוב

להפסיק לכאוב

להתרסק

להתפרק

להפסיק מהכל

להעלם.

מבולבלת

אבודה

עצובה

כואבת

מתגעגעת

חולה

סוטה

ושוב בעיקר מבולבלת כל כך. 

בוכה.

אין לי כח. 

 

לפני 8 שנים. 31 באוגוסט 2016 בשעה 21:49

שתדעו לכם שיש לי

שולט מדהים.

חבר, אהוב, אדון, מאסטר, שולט, שומר ראש, מאהב. סקסי בטירוף. יפה שאין לתאר. מצחיק. יצירתי. גברי. אמיץ. נונ שלנט. הכי קרוב למושלם שיכולתי לבקש.

ומה שהיה לי איתו בשבועות האחרונים. היה מרגש שאני לא מצליחה להכניס במילים את מה שהיה שם.

אהבה, גוף, תשוקה, כניעה, כאב, קרבה, אינטימיות, עינים, ידיים, גמירות מטורפות, שאגות, גניחות, צלילי הסטירות... 

איחוד של שני גופים ונשמות שאבדו ושוב מצאו זה את זו. זה נדיר בדיוק כמו שזה נשמע. 

ועכשיו אני נוסעת רחוק.

וכמעט לא מסוגלת להכיל את הכאב שזה עושה בי. 

סליחה אהובי. אבל כרגע זה יותר מדי. 

 

אז שתדעו לכם. שיש לי

שולט מדהים. הרבה יותר ממדהים. 

לפני 8 שנים. 23 באוגוסט 2016 בשעה 23:11

זה לא עובר זה לא עובר זה לא עובר
נוהגת על 120
יד אחת לופתת את ההגה כמו קרש הצלה
השניה נועצת ציפורניים במושב שלידי
הפנים שלי כואבות מרוב שאני חושקת שיניים חזק
מתי הוא ייקח אותי בידים שלו וירגיע את הטירוף שמסתובב אצלי כבר יומיים
יעיף את כל החרא שהיה לי

מתי הוא יחבק אותי ויאסוף אותי ויחביא אותי מכל מה שאני ויבריח את כל השדים הרעים ויחזיר את הכל למקום

 

זה לא עובר זה לא עובר זה לא עובר
קשה לראות את הכביש מבעד לדמעות
המוזיקה מתפוצצת לי באזניים
הראש הולם מכאב ברקות
הידיים מתהדקות סביב ההגה עד שפרקי האצבעות מלבינים ממאמץ
מנסה להישאר על 120 כדי להגיע הביתה
זה מרגיש לי בכל הגוף
מתי הוא ימשוך אותי ויצמיד אותי אליו ויניח את הראש שלי על החזה שלו
וקצב הלמות הלב שלו ישקיט את כל הקולות המבלבלים ויאטום את הדלתות שנפתחו לי שמובילות לתהומות איומים ונשארו לי פרוצות לרוח שמשתוללת לי בגוף
מתי הוא יניח את הידים שלו עלי וילטף לי את הגוף עד שאנשום שוב לאט וכל חריצי הקרח שצמחו סביבי יימסו לנהר של מתיקות אפורה והכנפיים שלי יפסיקו להכות באוויר בלי רחמים כי הידיים שלו יהיו שם והנוצות שלי שוב יבריקו
מתי הוא ייקח אותי אליו והחיה המדממת שבי תפסיק להתפרע בתוכי ולשרוט ולפצוע מבפנים

מתי הוא יחבק אותי ויעיף את כל הדברים הרעים לעזאזל את הכל רחוק רחוק
והכל ירגיש רגע בסדר
ואנשום שוב לאט
והכאב יעלם

 

כמו ילדה קטנה שנלחמת בחיית חושך לא קיימת
צריכה חיבוק

 

חיה מדממת מטומטמת ואילמת שכמוך. איך הוא יכול היה לדעת. 
מתי תלמדי לבקש...

לפני 8 שנים. 22 באוגוסט 2016 בשעה 12:24

זה היה מבהיל.
חלמתי
שאני רצה במבוך מראות
יש כניסה
לא מוצאת את הדרך החוצה.
אני רצה ונופלת
והזכוכית שורטת אותי.
אתה הראי שלי
ואתה בכל מקום.
ורוצה להיות
Alice through the looking glass
שברחה ממה שנכון וראוי
ונכנסה לתוך המראה
ונגעה בזמן
ותיקנה את הטעות שנעשתה
והצילה את העולם
ואת עצמה.
מי יציל אותי במבוך המראות שלי?

 

 

נ.ב. סרט מומלץ

לפני 8 שנים. 22 באוגוסט 2016 בשעה 10:45

זה רק נראה לכם קולר

אבל זה כתר

למלכה האפורה

עם שיער הזהב

מלכת התשוקות שלך

התאוות והחשקים

מלכת הזיונים שלך

המציצות והגמירות שלך

מלכה זונה

מסורסרת

מקולרת

מקוללת

מלכת האמת והאהבה

והכאב

והזכוכית הזו

שפוצעת

אותי

ומדממת. 

 

לפני 8 שנים. 21 באוגוסט 2016 בשעה 23:08

האמת. שבחרתי את הסרט הזה בגלל השחקן. וחייכתי, כי ידעתי מה תהיה התגובה שלך כשאספר לך את זה.
ופתאום הסרט נגע בי בכל כך הרבה מקומות.
הצורך להרוס. ממש להרוס ולהתפרע ולהסתכן.
ואיך שהוא מדבר על הכאב. כאב טוב.
ושהיא שואלת אז למה התחתנת איתה. והוא עונה כי זה היה קל...
בול פגיעה. זה נכון על יותר מדי דברים בחיים שלי.
כי זה היה קל. ומה שהיה צריך לעשות.

ושישבה לפני משפחה עם ילדה עם פיגור. וחשבתי. איזה אמיצים ויפים ומנצחים הם. יש כל מיני סוגים של יופי. הם היו יפים נורא.

ובבלגן של היציאה רק יכולתי לחשוב על איך האישה שלפני נראית בלי חלק עליון.

ורציתי נורא לספר לך את כל זה.
ושניצחתי. רוב הזמן. ושעדיין כואב.

ורציתי אותך.
לפחות עכשיו אני קרובה יותר.

 

וזה בצעדים ממש קטנים. שאולי רק אתה רואה. אבל בשבילי זה ענק. זה מכשולים שאני חוצה ומרחקים שאני גומעת וקליפות שאני משילה.
תודה שאתה. נשאר כאן לראות אותי ערומה. 

לפני 8 שנים. 21 באוגוסט 2016 בשעה 22:44

יום ארוך (מאוד)

ומאתגר

כבר מאוחר (מאוד) 

ועדיין...

עדיין (מאוד).

ושוב.

ומבולבלת.

ומתגעגעת. 

 

לפני 8 שנים. 20 באוגוסט 2016 בשעה 22:10

גם זה היה

לנצח את האגו.

 

איתך אני יכולה

להתרסק אל תוך עצמי

ליפול אל התהום האפלה

לכאוב כאב חד ועמוק

לחייך מהעינים

ליילל כמו כלבה מיוחמת

להתפשט כמו מול ראי

להיחשף כמו מול עצמי

לאהוב כמו פעם.

להרגיש כמו פעם.

לנצח כמו עכשיו. 

 

איתך אני מנצחת

באפור.

 

 

נ.ב. בבקשה תעשה לי להרגיש בגוף כמו פעם... 

לפני 8 שנים. 17 באוגוסט 2016 בשעה 23:11

לילה
זה נדנוד הגלים
או האלכוהול ששתיתי
או ליבי.

רוצה לכתוב אותך. אותנו. את זה.

 

שזה עמוק וחודר ונוגע.
ונפלא ונהדר ומשגע.
וכואב ומרסק ופוצע.
ומלטף ומכאיב ויודע.
ושואל ומשיב וקולע.
ואהוב וקרוב ושוקע.
וטועם וטורף ובולע.
ורחוק ועוצר ודומע.
ורעב וצמא וגומע.
ואוהב. ומתגעגע.
ומתגעגע.

 

הלב מתפקע
מתפרע
מתגעגע
משתגע
יודע.
כל כך קרוב ויודע.
תמיד ידע.
אותך.

 

הכל.
מציף.
הלב
ואיתו כל גופי
מוצף.
וגועש.
אותך.

 

ודמעות
של אושר
וגעגוע
ועינים
ומבט
וחיוך
וכאב.
אותך.

 

אוף. לא מצליחה לכתוב הלילה.

לפני 8 שנים. 17 באוגוסט 2016 בשעה 22:47

When you touch me like this
And when you hold me like that
It was gone with the wind
But it's all coming back to me
When you see me like this
And when I see you like that
Then we see what we want to see
All coming back to me
The flesh and the fantasies
All coming back to me
I can barely recall
But it's all coming back to me now

If you forgive me all this
If I forgive you all that
We forgive and forget
And it's all coming back to me
When you see me like this
And when I see you like that
We see just what we want to see
All coming back to me
The flesh and the fantasies
All coming back to me
I can barely recall but it's all coming back to me now

 

סליחה על הקיטש

אבל זה קצת מה שאנחנו...

ועוד יש לי כל כך הרבה לכתוב