התיקון

איטליה

שותה קפה

בכיכר גריבאלדי

לה ספציה

המזרקה מולי.

מעניין אם כולם חושבים על מה שאני חושבת... 

אני בלב ים

בג׳קוזי מתחת לכוכבים

עם קוקטייל.

אתה בא?

אולי את...

קבענו בארומה באזור המרכז. 

היה ברור בדיוק לשם מה נפגשים. 

זיון. מהיר.

יצא ממש טוב כי השירותים היו בקומה העליונה. הגעתי לפניך. התיישבתי עם קפה למעלה ולמזלנו אף אחד אחר לא ישב שם. היד שלי רעדה והקפה קצת נשפך.

ראיתי אותך כשנכנסת. שום דבר בך לא מסגיר תחושות. קליל לחלוטין. חלפת על פני בלי להעיף מבט ונכנסת לשירותים. שלחת הודעה: בואי.

בתוך השירותים נשיקה קצרה ורטובה.

אתה מפשיל קצת את המכנסיים ואני יורדת לרצפת תא השירותים ומתחילה למצוץ את הזין המרהיב שלך. אתה מחזיק לי את הראש. איך אני אוהבת להרגיש שהזין שלך מתעבה ומתקשה בתוך הפה שלי...

אבל אמרנו זיון קצר. הרמת לי את הראש, סובבת אותי כך שאני מתכופפת ונשענת עם הידים על הקיר שמעל האסלה, ונתת כזה ביס... שעוד שעות אחר כך הרגשתי. הסטת את החוטיני הדקיק שלבשתי לפי בקשתך. והתחלת לזיין... כל כך מהר ובכוח. בדיוק כמו שאני אוהבת. לקחתי את האצבעות שלך לפה שלי כדי לנשוך שאהיה בשקט. בכל זאת, שירותים של ארומה...

יצאנו בנפרד. דיברנו כמה מילים בחוץ. ואז אמרתי לך: לך... 

היה מעולה.

זכיתי בך. 

נ.ב- לכתוב את הפוסט לקח בערך כמו הזמן שלקח הזיון... אבל פחות מהנה... 

עדיין מרגישה. 

ויותר רוצה. עוד.
לא יכולתי לדמיין שזה ככה.
כמה קרוב. כמה סוער. כמה טורף. וכמה מרגש היה שדיברנו אחר כך על מה שהיה. ונתנו לזה קצת להיות שם ביננו.

היית מאמין? זה כמו אגדה. שזה אני. שזה אתה. של אז. של עכשיו.
הלוואי שזה ככה גם בשבילך. שאני. שאתה.

הלוואי שאתה אהבת אותי שם. בדיוק כמו שאני אהבתי אותך שם.
ויותר. יותר בכל הרגעים האחרים.
יותר מתמיד.

טוב שהתרחקתי כי ייקח לזה עוד קצת לשקוע.

ואני יודעת
שאני מנצחת
כשאתה איתי.
יפה באפור.

היה היום.

אני מנסה לכתוב. ובקושי מצליחה להכניס לתוך מילים אותך. אותי. אותנו. 

פירקת לי את הצורה.
וזה כאב נורא, וזה הרגיש עד הקצה של הכל. עד הקצה של הכאב, של העונג, של הטירוף, של האושר, של האהבה, של הגוף, של הלב.

הגוף עוד מרגיש. הצוואר, הפה, הכוס, חור התחת. הלב עוד רץ בטירוף. הנשימה עוד לא ממש חזרה למקום.

אתה אומר שהייתי קולית. בכלל בכלל לא. הרגשתי כל שניה. כל נגיעה שלך.
את העצמה שבה עפו הסטירות על הכוס שלי
הליטוף שבו האצבעות שלך עינגו אותי שניה לפני הסטירה
הזין שלך שמילא כל מקום אפשרי בי
המילים המתוקות שלחשת לי באוזן כשידעת שקשה לי.

אני רוצה לצרוב כל רגע. כל מה שהיה. ולפני. ואחרי. והעינים שלך.
אני רוצה לצרוח כמה טוב היה לי בזה. כמה רציתי. ככה. סוף סוף. אני רוצה לרוץ ברחוב ולספר הכל. לספר אותך. כל שניה.
כמה התרגשתי ורעדו לי הידיים לפני. וגם אחרי.
וכל מה שהיה אחרי. המזכרת המדהימה שהשארת לי על הגוף. הסימן הסודי שלנו. המתנות המתוקות שנתת לי. שמזכירות לי שוב שאתה מכיר אותי טוב מכולם. גוף ונפש. כבר כל כך הרבה זמן. אני רוצה לבכות מאושר.

אני רוצה קולר. אני רוצה שכולם ידעו, לפחות פה, בעולם המטורף וההזוי הזה. למי אני שייכת. אני יודעת שכנראה לא יהיה. אבל אחרי הבוקר המדהים והמרגש שהיה לנו...

אהובי. אם הגוף היה יכול לדבר. היית שומע את הלב שלי רץ. את העינים שלי שמספרות אושר ורוגע. את הכוס שלי שמתגעגע. את כל פעימה ופעימה בי. שרוצה אותך כל כך. כל מילימטר בגוף שלי, ששייך לך.

לא כאן...

בפרופיל. 

תושמד כנראה בקרוב... 

מי שזה שלו, ראה. נמחק. 

הראשון

כל כך צפוי מצידי... 
יהיה לזיין מולי אישה יפה, לא משנה הגיל. מלאה. שדיים מושלמים וגדולים.
להסתכל לי בעינים כשאתה מטמין את הראש שלך בין השדיים שלה. בין הרגליים שלה. לזיין אותה בכח ובעונג ולהסתכל עלי.
(הערת המחברת. מעניין אם זה פעם יקרה. ואם אני אתרסק מזה...)

השני
יהיה לזיין בחור צעיר. איתי או בלעדי. יפיוף צעיר ומתוק. חלק וגבעולי. שפוט ומאוהב בגבריות הנהדרת שלך.

השלישי... יש לי המון רעיונות. הילדה היפה ההיא, אתה יודע. חילופי זוגות.
אבל אולי... ננפח מזה בלון או משהו. איתי, בכל אופן, תמיד בלי...

למי שלא קרא...

בעקבות הפוסט ״אכלת פלפל, שתה מיץ״ (נו, תדלגו אחורה ותקראו, זה חמוד) אני מתלבטת לשנות את הניק ל...

ספייסי פוסי... 

מה דעתכם/ן?

בתודה מראש...

עשרה ימים

וגם עוד קצת... 

יעבור מהר

לא? 

כבר קשה לי לחכות

מכירים את זה שחותכים פלפלים חריפים ואז בטעות נוגעים בעיניים וזה שורף בטירוף?...
אז הנה סיפור לאוהבי אוכל חריף. וגם לאלה שלא...

ביום שישי בישלתי מלא. אוהבים חריף אצלי אז היה הרבה פלפלים חריפים.
בלי קשר לבישול הייתי מאוד רעבה באותו הבוקר. בעיקר בגלל שיחה שהיתה לי עם מישהו מפה (כן, כן. אתה...).
אחרי שסיימתי לבשל מצאתי כמה דקות לפנק את עצמי.

ערומה עם מזגן מקפיא, מפושקת על המיטה, בעיניים עצומות, התחלתי לגעת. ללטף. תוך שניות אני מרגישה שהכל בוער. מבפנים ומבחוץ. (החריפות לא עוברת גם כששוטפים ידיים...).

עד שהבנתי מה קרה כבר היה מאוחר מדי... הכל שורף לי. בוער לי. הכל. אני לא מפסיקה. התחושה מטריפה אותי. אז אני ממשיכה יותר מהר ויותר חזק. מכניסה את האצבעות יותר עמוק, לכל מקום, מלטפת, מענגת, יותר מהר ויותר חזק.
מרגישה שעוד רגע. מגיע פורקן. שיא מרגש של עונג וכאב.

לקח לי כמה דקות להתאושש... ולהבין שאני בדס׳מ בנשמה. 

האוכל אגב, יצא מעולה. בתיאבון...