הגעגוע הולם בי אלפי רקיעים נמסים בי פטישי מינאטורה חוצבים מתוכי החוצה נחלי געגוע זורמים אל ים בלתי קיים אפשר לשמוע את זה מזמזם בעורקיי לראות את הגרד הזה הבלתי פוסק איך אף אחד לא מריח את נשימתו המהבילה של הגעגוע שאני נושפת הבל פי נוטף לוטף עוטף שוטף מתגעגע מה רק אני שומעת את המיית הגלים המפכים ממני והלאה ושוב אלי ושוב ממני ריח המלח הצורב הגעגוע החורך הזה המטרף אני סועדת סעודת געגועים למנה ראשונה אגיש לך אותי בדבש יסמינים בוא תטעם או יבואו דבורי הגעגוע לעקוץ בגופי זה לא יכול להיות יותר גרוע מכמה שאני מתגעגעת הגעגוע הולם בי אלפי רקיעים נמסים אני כבר לא מצליחה לכתוב כלום מילים רודפות מחשבה רודפת מילים ורק ליבי המיותם מסתכל ותמה על המרדף המיותר כמה אנרגיה להשקיע כמה כוחות הרי לא יוצא מזה כלום צריכה גוף כרגע ועוד כמה רגעים ועוד כמה ועוד. אני.מתגעגעת.אליך.נורא.
לפני 7 שנים. 27 באוקטובר 2016 בשעה 4:25