לפני 15 שנים. יום שלישי, 30 באוגוסט 2011 בשעה 21:07
פעם הייתי צועד בפארק במרץ ובכל הכוח. עם הזמן ושינוי הסטטוס הבדסמי הצטרפה נ' לספורט, אך המהירות ירדה וזמן ההליכה התקצר - וגם הכושר התדלדל לו.
בשנה האחרונה השתפר מעט הכושר כי צעדתי שוב לבד ומהר - אבל רק חצי מהזמן.
והיום, לראשונה זה שנתיים או יותר, צעדתי מהר - וכל הזמן....
מה אגיד לכם?
- חשבתי שיש לי כושר - אבל מתברר שרק לחצי מהזמן. אט אט פחתה לה מהירות ההליכה, ואכן התברר לי שניוטון טעה - וכפול זמן זה לא כפול דרך! המסלול הרגיל שהספיק בול לחצי מהזמן, נראה כאילו גמדים עבדו עליו והאריכו אותו בסיבוב השני...
- אחרי הסיבוב הראשון החזרתי את משקולות הסקוץ' של הידיים לרכב, כי שרירי הידיים התחילו להתעצבן עליי ולאיים בהתכווצות המונית, ולאור אירועי כיכר תחריר וצעדת המיליון לא רציתי לקחת צ'אנס
- עם ישראל עושה על האש כאילו זה יום עצמאות, וכמות עשן-שומן-הכבש שנשמתי נתנה לי אישור אוטומטי לעבוד ב"אווזי"
בכלל, משעשע לראות את הדינמיקה של על-האש VS כושר-גופני. חצי מהנוכחים בפארק צועדים ורצים ועושים רולר בליידס ואופניים - בעוד החצי השני טורח לעטוף את שבילי ההליכה - ואת ההולכים בו - בעשן מנגלים סמיך, בעודו מתפרקד על מחצלות וכסאות, בולס פיתות מפוצצות חומוסצ'יפססלטשיפודים ומתבונן בעושי הכושר בעיניים משתוממות...
לא נורא, עוד מעט חורף, ואז נראה אותם עושים מנגל ברוח ובגשם! אה! 😄