דיאלקטיקה של מיניות

אני אוהב לראות כשהקסם האישי שלי מצליח. זה כמובן לא תמיד עובד. אבל כשזה עובד, ואני מרגיש שזה הולך לעבוד, זאת תחושה מדהימה. אני אוהב לראות את התהליך – איך תודעה אחת משתלטת על תודעה אחרת.

אני רואה אותה יושבת בבית קפה תל-אביבי, עובדת. אני גם שם, עם הלפטופ שלי. אישה מדהימה, יפהפייה, מתוקתקת. ככל הנראה מתקרבת לגיל 40, אבל עם גוף של בת 22. אמנם מבוגרת ממני בכשבע-שמונה שנים, אבל זה רק מוסיף לעניין. היא בולטת בנוף, רמה אחת מעל כולם, והיא יודעת את זה. בולטת קצת יותר מדי. היא לכאורה שמה עצמה לטרף, אבל למעשה היא הצייד. ואותי מעניין אם זה עשוי להשתנות...

גברים אחרים מראים נוכחות בזה אחר זה, מנסים לעורר עניין, שואלים משהו, "מתנצלים על הפרעה". אבל זה לא עובד להם. לא. הם לא מבינים את המשחק שהיא משחקת איתם. היוא יודעת בדיוק מה קורה. היא מנהלת את ההצגה. ואז אני נכנס לתמונה, מתכנן כל צעד בקפדנות, מכין אסטרטגיה. הרי, יש פה קרב, ואני סקרן לראות אם אנצח. אז אני "מחליט לעבור מקום" ומתיישב לידה באלגנטיות. מחשב כל צעד. היא שמה לב לנוכחות. ואני מקפיד שלא ליצור קשר עין, לא לחייך, לא ליפול איפה שכל האחרים נכשלו. אנשים לא מבינים אבל יש פה דקויות שצריך לתת עליהן את הדעת. האופן המדויק שבו אני מקרב את כוס הקורטדו לפה שלי, האופן שבו אני לוגם ממנה, האופן שבו אני מניח אותה חזרה על השולחן ומלטף את הדפנות הדקות של הלפטופ בזמן שאני מטה את המסך קצת יותר מטה – לכל דבר יש משמעות כאן. להקרין נוכחות זאת אמנות.

חולפים מספר רגעים והיא מסתכלת עלי ומחייכת (הראשון שזכה לחיוך). אבל אני ממשיך בשלי. אז היא פונה אלי, היא מבקשת שאשגיח לה על הדברים לרגע כשהיא בשירותים. ואני נענה באדיבות עם קריצה, כאילו שנינו לא יודעים שכל התכלית של הבקשה הזאת היא לאפשר לי לבחון את התחת הקטן והיפה שלה, המכוסה בחצאית הקצרה והצמודה שלה, בזמן שהיא מתרחקת לכיוון השירותים. הבנתי מה את עושה.

אז היא חוזרת. ואני מחייך חצי-חיוך וחוזר לעניניי. בגופי אני משדר חוסר התעניינות מוחלט, אבל בניואנסים הקטנים הכביכול תמימים שלי אני מכניע אותה. היא לכאורה ממשיכה לעבוד לצידי על ענייניה, אבל אני כבר יודע שהיא נשבתה. אני מרגיש אותה. זה משהו באוויר. אז היא פונה מדי פעם ואני משיב. ועוברות כמה דקות והיא מתחילה לפלרטט איתי, הפעם בצורה ישירה. אז אנחנו מנהלים שיחה, שיחת סרק. ואני מוציא מילים מהפה אבל רק חושב על איך הייתי קורע ממנה את הבגדים המטופשים שלה, מסובב אותה לאחור בתנועה אחת בזמן שאני מרכין אותה על הדלפק שבו אנחנו יושבים. הייתי תופס לה את השיער בחוזקה ומושך את הראש שלה אלי, חושף את הצוואר הארוך שלה תוך שאני נצמד אליה מאחור ולוחש לה באוזן "אל תשחקי איתי משחקים. זה מה שאת רוצה, אה?".

אבל אני לא עושה צעד נוסף. לא היום. מתוך בחירה. את הנצחון שלי השגתי. אבל אנחנו לא ניקח את זה צעד קדימה. לא היום.