שלט קטן בכניסה לדירתי, דירת "יוקרה" בקומה 8 במגדל דירות שגרתי בו עד לא מזמן:
"האריחים השבורים, שכמו מנסים להסתיר תחתם בלא הצלחה את עשרות המקקים, המתחרים בריצה מצד אחד של החדרון העלוב והחשוך אל צידו האחר, המסתיים במקלחת חלודה, שבה תלויה הדלת על ציר אחד, והמראה השבורה המרמזת על מזלך הרע המגיע בצעדי ענק.
הקירות המרוחים שתן, מדיפים ריחות צואה, הצלחות המנותצות ברחבי הדירה, החשמל שאינו מחובר. ישויות שאינן מעולם זה, החגות במעגלים איטיים סביב נורת התקרה הקטנה.
שקול היטב טרם תניח לידך לנקוש על דלת הפלדה: עדיין לא מאוחר להניח לרגליך לבצע את הבריחה החשובה ביותר שתנוס על חייך.
האמנם ברצונך להיות אורח לשעה קלה במשכנו של איש השטן?"
כן, החברים הקרובים אהבו את ההומור השחור.
הידידות, השפחות, החד פעמיות, אהבו גם הן את התיאור.
המתוחכמות שבהן לא הרגישו צורך להדגיש בפני את ההבדל שבין ריצוף הפרקט, המרפסת הכפולה עם הנוף הנשקף לים, הנקיון הקפדני ששלט בדירה, או המתקנים לגילוי עשן הפזורים כאן וכאן.
דוקא עם אותן שלא הבינו מה שלט הברוכים הבאים המוזר מנסה לומר, דוקא עמן חשתי יחסית יותר בנוח, איכשהו.
ואת,
שנקשת בדלת, ולפני שנכנסת בקשת שאצא. ואז, כששנינו מחוץ לדירה והדלת סגורה -
קירבת אותי אליך ואמרת:
'רק אתה ואני, רק שנינו, אתה ואני, רק שנינו יודעים, שמה שאתה מתאר שם זו לא דירה.
אתה מתאר שם את הנפש שלך. הריצפה השבורה, ישויות השטן המתמודדות איתך על נפשך ומדי פעם גם מנצחות אותך, ואז נפשך שייכת להם לאיזה זמן.
עכשיו אני איתך, וכרגע אתה לא זאפוד. כרגע אתה לא שייך לאף אחד. רק לך, ואני - מתמסרת לך. לא לאף אחת מהישויות הללו.
תרגיש חופשי להוריד לי את הראש לאסלה אם תרצה, תרגיש חופשי לקרוע את עורי מעלי, תרגיש חופשי לטמא אותי ולהשפיל אותי עד למקומות שמהם שנינו מפחדים. תגרום לי לכאבי בטן שמעולם לא גרמו לי. גרום לי להקיא אם תרצה.
אבל דבר אחד אתה מחויב לי: כל מה שיקרה בינינו - זה אתה!'
אני חושב שאת היחידה שאיתה לא חטאתי.
אני רוצה להודות לך.
רק תגיעי כבר.
לפני 17 שנים. 19 בספטמבר 2007 בשעה 10:22
