בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

השלולית של הנפש

רבבות חושים שזורים לכדי שורות אקראיות.
לפני 17 שנים. 29 בספטמבר 2007 בשעה 10:55

כשהיינו בין לבין כך אמרת לי:
'חטא ועונש, מצוה ושכר - אותו הדבר הם: מלים אדירות מרחפות במרחב העלוב שאנו מדמים בו את רוחנו.
כי, זאפוד, מה זה 'טוב'?
נשכבתי לאחור על גבי, נשען כך על המרפקים, עיני עצומות וחשבתי בקול:
'זה לא משנה בכלל אם תחת האלוהים, הבודהא או השטן. העיקר המינון.'
ואת אמרת: 'העולם הזה מגיע אלי במינון יתר'.
מאז איני יכול לגעת בך.

רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת) - אכן צריכים להזהר מ"אובר דוז",
אך מצד שני, האם אינך משחק את פרקליטו של השטן?
:)

קראתי גם את הפוסטים הקודמים, אוהבת את סגנון
הציור שלך במילים, את המשמעויות הבולטות
והמוסתרות כאחד.
מזכיר לי מאוד לשכה מסויימת של פרקליט
ידוע..........
:))

בלוג מצויין.

לפני 17 שנים
זרה מוכרת - חוסר האונים שיש בנו, בני האדם בידיעה שיש בינינו כאלה שהעולם מגיע אליהם במינון יתר

ואנו, אין לנו מה לעשות מלבד לאהוב אותם מרחוק, בכדי לא לכפוף או לשבור את כנפיהם.

פוסט חותך בבשר החי יקר שלי.

תודה על שאתה.

}{
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י