השלולית של הנפש

"אני
שפחה, על ענן
רווחת נשימתה עמוק
אוחזת בידה ברק קטן ועדין ושוקלת:
הנה הנהג המעצבן, הטיפש מהבוקר
שמא אטיל ברקון קטנטון עליו?
והנה
שותפי החדש לחדר בעבודה –
והנה הברק מוטל בתנועת יד שובבה
ואפילו להביט בעיניו המופתעות אין זמן:
הרי לידי צלוחית ובה תותים וקצפת
ואיך אוותר על תותים וקצפת
בעודי על ענן?
והנה עוד שפחה, על ענן אחר
אך טיפה למטה ממני. היי, היא מחייכת אלי!
אני מחייכת חזרה
מנדנדת קלות את רגלי
והענן שלי נוסע, מוביל אותי הלאה.
אני
שפחה על ענן
והענן רק שלי!
עוד רגע קט, והנה כדור קטן בידי,
מוטל על השכן הבזוי
המביט בי מלמטה ומקנא:
לו אין ענן!
ואני, אני, אני...
אני, שפחה על ענן
איני יודעת כמה זמן
עוד נותר
עד שהגשם למטה
יאסוף אותי אליו.
והנה אתה למטה..."

את מביטה בי, נשנקת קלות מהתרגשות –
"זה לא באמת ענן... זה..."
ידיי מניחות אתגר
ואני מחריש לך:
"רגועה שלי, מלאכית שלי
הישארי 'שם' עוד מעט:
הענן שלך הוא אני"