השלולית של הנפש

הבוקר מביא עמו
אפילת שגרת יום נוספת.
קימה מיצועה של עלובה יזועה
עם תקוה קטנה, משכבר נכזבת:
אחיזת מעט ברסיסי מזכרת,
מחליקה את היאוש מעט יותר
אל תוך יומך.

ואת שואלת מדוע חייבים הדברים להיות כך,
להתנפץ עלינו בשאון וכה חסרי הרמוניה...
אומר לך מדוע, יקירה
גוש בשר מלא תהיות שלי.

כך זה כשאת גיהנום וגן עדן.
כך זה כשאת המוסיקה
את היא היא התחושה
כשההרמוניה של השוט מחליק אותך -
בי אני מצליף.