בית בובות.

אני קצת בלחץ מבחנים מטורף. קשה לי כל הלחץ הזה, אני לא מוצאת את עצמי. ערה בשלוש לפנות בוקר עם כוס קפה ויותר מידי טיפות רסקיו, מנסה לפתור שאלות במאקרו ללא הפסקה. משמרת בוקר ושוב מאקרו. יש אנשים שלחץ עוזר להם לפרובוקטיביות, לי כאמור, זה עושה רק חרדות.

באמבטיה אלו רק אני והדמיון. אני נזכרת בדברים שהיו לפניי קצת יותר מידי זמן. על כיסוי על העיניים הורוד, חוסר הידיעה מתי תבוא, המגע של המדים כנגד העירום שלי. הקול המחוספס שלו והאצבעות הענקיות שבתוכי. אוף עכשיו אני נזכרת בכל כך הרבה דברים. ביער המלאכים עם כיסוי עיניים ואטמי אוזניים קשורה עירומה על גזע עץ במשך אלוהים יודע כמה זמן, דקות, שעות. הוא מאכיל אותי בחתיכות אבטיח עם הלשון שלו, שורט אותי עם ענפים, מחדיר לי אצבעות מלוכלכות, מזיין ומרביץ..נותן לי לנוח וממשיך. אני לא שומעת כלום,  אם אני ממלמלת צועקת, צורחת, בוכה, לא יודעת. אולי שומעים אותי בכל היער. אולי השיטור העירוני ימצא אותי ככה קשורה. אולי אנשים מסתכלים. אולי אנשים אחרים נוגעים. אני אוהבת להיות בובה של אנשים, הוא יודע.

אני צריכה מקלחת קרה.

ושולט שלא מהסס. 

מסתבר, כך למדתי היום, שבמאות קודמות, לא כל כך רחוק מאיתנו, צ'וקר עם פפיון שחור מקדימה היה סמל לזיהוי זונות.

עכשיו אני יכולה להבין..

אני עדיין יכולה לראות את הסימנים שהשאירה עליי החגורה שלך כשאני מסתכלת במראה באמבטיה. הם כבר דיי דהויים אבל עדיין מחזירים אותי ישר אלייך..

אני מרגישה את העיניים שלך צופות בי כל הזמן.. במכון כושר על הקרוס, בתא מדידה בחנות, כשאני מטיילת בגבעת הכלניות, כשאני במיטה וחושבת עלייך..

לפעמים אני רואה בי חלק ממך, אתמול אפילו אמרתי לאחיינית שלי שתחשוב טוב טוב על מה היא עושה כי "לכל דבר יש השלכות", כמו שאתה תמיד אמרת..ואני אוהבת את זה כי קשה מאד להשאיר אצלי חותם..

אוף אני עדיין מרגישה את היד שלך על המותן שלי בזמן שאתה חודר אליי ודוחף את הפלאג.

אין צורך בהוראות מיותרות, כל ראשון אני יודעת בדיוק את הנוהל.

אני מכינה לך קפה חזק בדיוק בדרך אתה אוהב, מניחה את הבקבוקון של חומר הסיכה על הרצפה ומתפשטת. עומדת מאחורי הספה על קצות האצבעות ורגליים מפושקות, בטן מתגלגלת על הספה, פנים טמונות בין הכריות. שמונה אפס אפס בדיוק. אני צריכה לחכות לך. לפעמים אתה מגיע אחריי כמה דקות בלבד, לפעמים כשאתה מגיע ומרים לי את הפנים השעה כבר עשר ורבע. תלוי מתי נגמרת לך המשמרת, לשוטרים העבודה לעולם לא מסתיימת.

מחכה שתגיע ותיקח בעלות על מה ששלך. אני לא צריכה מילות אהבה או הדרכה. הכל פתוח, הכל לשימושך, רק תגיע ותבחר במה להשתמש. אתה תמיד אומר לי להשאיר את החומר סיכה על הרצפה, אבל בוא נודה באמת, אף פעם אין צורך בו. אני כלבה רטובה.

אתה מושך בשיער ומרים לי את הראש כשאתה גומר. מנשק לי את הרקה, מסתובב בבית לכמה ויוצא. כשאני חוזרת לחיים האמיתיים, כמו תמיד הכוס קפה שלך ריקה.

כן, כזו אני. סטודנטית שובבה. במקום להקשיב למרצה המסביר על פונקציות חד חד ערכיות, נקודות קיצון בפונקציה עם ערך מוחלט, אני חולמת בהקיץ על שולט שישלח לי הודעה עם מילה אחת - "לשירותים", ואני ארוץ לשם עם לחיים סמוקות וידיים רועדות.

הוא כבר הסביר לי מה לעשות בבוקר, להוציא את המיני ויברטור הקטן שקנה לי מהכיס, להוריד את המכנסיים והתחתונים, להדליק את הויברטור ולהצמיד אותו לדגדגן. ארבע וחצי דקות בדיוק לענג את עצמי כמה שאני רוצה, בכל דרך; לאט או מהר, מסביב או בדיוק בנקודה. לענג את עצמי עד הקצה, כמובן שלגמור אסור- אבל העובדה שאני, ניקול הקטנה, בתוך תא השירותים במכללה מאוננת כמו משוגעת בגלל מילה קטנה של השולט - מעיפה אותי לעננים.