אם אי פעם מישהו הגיע לשלב בו הוא שאל אותי;
למה לא?
למה לא אני?
למה שלא תתני לזה הזדמנות? קטנה? קצרה? את לא תתחרטי.
הייתי ממציאה איזו סיבה שתגרום לו להרגיש יותר טוב עם עצמו, אני לא פה כדי לפגוע.. ובכנות, אני בטוחה שלמישהי אחרת זה יסתדר פשוט נפלא.. והמון הצלחה בדרך.. מכל הלב.
איך אני יכולה לומר לו את האמת?
שעל אף שהוא חתיך הורס, חכם ומוכשר, העובדה שהפרופיל שלו כתוב עם טעויות, לא טעויות כתיב, טעויות של חוסר תשומת לב, של רשלנות, אות אחת במקום אחרת, העובדה שהמייל שלו מחוסר פיסוק, שהוא מוסיף בעצלנות סמיילי, במקום לכתוב מילה.
איך אני אסביר לו שברגעים האלה, כל מה שאני רואה לנגד עיני- זה את חוסר הדיוק שיהיה בסטירה שהוא יתן לי? את החבל המסורבל שיקשר סביב מותני? את הגימגום בקול שלו כשאני טיפה אמתח את החבל? את העיניים האבודות שלו כשהוא יבין ש(חלילה), אני יותר חזקה ממנו.
ביטחון, חכמה, שלווה, דיוק והרבה הרבה תשומת לב.
זו הבחירה שלי.
