לפני 7 שנים. 12 בספטמבר 2016 בשעה 22:33
בהשפעת ההופעה הערב,
נזכרתי בהקלטה יוצאת הדופן של פרדי שר את we are the champions ללא הלווי המוסיקלי, אקפלה.
עד ששמעתי את ההקלטה הזו, הכרתי יצירה שיש בה תופים וגיטרה חשמלית מסחררת, צלילים מדוייקים שמכסחים כל נים בגוף.
כשהקשבתי להקלטה הזו בפעם הראשונה, הבנתי את כל ההבדל. ההבדל בין פרדי מרקיורי לאמנים אחרים וההבדל בין כל מה שמצוין בחיים למה שבינוני.
הוא לא זקוק לתפאורה, לא לאורות, לא לגיטרות ולא לתופים. בשקט שלו, אפשר לשמוע את הטירוף. זה רק הוא, עירום, חשוף, מונח לפני הקהל שלו, וזה פשוט מצוין.
