אתה לא חייב להעמיד פנים אדוני, אני יודעת שאתה רוצה לזיין אותי.
אני יודעת שזה היה קל יותר אילו הייתי מתייחסת בקדושה לכל מילה והבעה שיוצאת ממך, לא מטילה ספק, לא שואלת שאלות. כך שאם היית מסתכל לי בעיניים ואומר שאינך רוצה לזיין אותי, הייתי נעלבת ומרטיבה מיד, מדמעות ומחרמנות של השפלה.
הייתי מתפתלת לך בין הידיים, מתחנחנת, מתחננת. הייתי הופכת כולי לגוש נוזלי ומתחנן. בדיוק כמו שאדוני אוהב.
*אדוני לא רוצה שאדע שהוא רוצה לזיין אותי, הוא רוצה שאשתגע ואעבוד קשה עד שאקבל את הזין שלו*
אבל אינך חייב להעמיד פנים אדוני.
זה רק שנינו פה בחדר, אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאתה מת לזיין אותי.
אתה רוצה אותי טיפשה יותר. אני משתדלת אדוני, באמת.
אבל אם מותר לי להגיד רגע משהו מהלב..?
אתה יודע מה מרגש אותי בשליטה?
שיותר מהעובדה שאתה יכול לגרום לי להתחנן לקבל משהו שכל חיי אני רגילה לקבל בקלות,
אתה יכול לגרום לזה שלא משנה כמה אתחנן, אתה עדיין תעשה בי מה שאתה רוצה.
ואתה, אתה רוצה לזיין אותי.
אז, למה שלא פשוט תקח את מה שאתה רוצה?
