אנשים רעים מתחלקים לשתי קבוצות (זה לא נכון, הם מתחלקים להרבה יותר קבוצות אבל זה הבלוג שלי, תזרמו איתי).
נשים רעות- כלבות רעות וכוחניות שאם יש לי הזדמנות, אני משחיתה את תדמיתן בפני מי שרק רוצה לרכל איתי.
וגברים רעים-
גברים רעים מקסימים אותי.
במיוחד שהם זועפים, במיוחד שהם מקובעים. רובם המוחלט דורש מעט מאוד עבודה, כמה חיוכים עיקשים והם איתי.
אך יש מתי מעט שמצליחים לאתגר אותי. הם כל כך רעים, שבקרבה שלי אליהם אני מרגישה קצת כמו סנגורית שמגנה על פושע. זה לא מוסרי אבל מישהו צריך לעשות את העבודה הזו-
למען ההליך ההוגן.
אני מרגישה שליחות, בשם המין האנושי, לגרום להם לחייך אלי.לראות את העיניים שלהם נמסות מעט לתוך שלי.
אני כל כך אוהבת את הנקודה הזו, יש לי זרמים בגוף מהמחשבה עליה. כשהיא מתרחשת היא כה ברורה לי, כמעט אפשר לשמוע את ה'קנאק' של השבר. אחח גברים רעים ומקסימים שלי.
