יושבים על שפת הים מחובקים ומביטים לעבר השקיעה,
כל אחד עם מחשבותיו.
ואני תוהה מה יהיה בעוד כמה שנים
האם עדיין נהיה בקשר כל כך טוב?
או שכל אחד יפרד לדרכו?
היית בשנה האחרונה כל כך עסוק בי,
רצית שאגלה את האני העצמי שלי.
ולהבין שאני יכולה להזיז הרים בשתי ידיים רק אם אני רוצה בכך.
אין כבר חוקים, סשנים וביטול רצונות.
יש, מה את רוצה שנעשה, היום?
איפה את רוצה שאני אכאיב לך?
לא, היום אין סשן יש רק שיחות חולין.
ואני תוהה מה הטעם לזה?
אתה יודע שברגע שתיתן לי כל שהיא פקודה אני אעשה אותה בלי היסוס.
שאלתי אותך.
ואמרת - עכשיו את צריכה ללמוד, שיש לך רצונות, ואת הרצונות האלו את צריכה, להגיד ולהוציא אותם.
אין כבר נלה שעושה כל מה שאומרים לה,
יש נלה, שעושה מה שהיא רוצה.
אבל מאסטר זה לא יהיה, לך חסר?
אני לא רוצה, לא לספק אותך.
לא, מספק אותי לראות את הנלה שהפכת להיות.
מספק אותי האושר שלך, לראות אותך שלווה נפשית זה הסיפוק הכי גדול שלי, השינוי הקיצוני שעשית בתוך זמן קצר זה האושר שלי, כי אני עזרתי לך להגיע למקום הזה ובזכותך את הגעת למקום הזה.
ובגלל זה את לא שייכת אלי, את שייכת קודם כל לעצמך ואחר כך אלייי.
