לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 10 שנים. יום ראשון, 11 בדצמבר 2016 בשעה 17:38

זה נחמד שאתה דואג לי. 

וממש רואים עליך את הדאגה. 

זה לא רק השאלות לשלומי,

וזה לא רק שיחת הטלפון שלאחר מכן. 

זה בעיניך

בחיבוק שלך.

בנשיקותיך. 

 

כן, זה חדש.

כן, זה שונה ודורש ממני. 

וכן, זה בישביל אדוני. 

זה לחפור בנפש שלי עמוק פנימה, להתחבר אליך, ללמוד לאהוב את זה מתוך תוכי, מבפנים. 

וזה תהליך. 

וזה קורה.

לאט לאט הגוף שלי נכנע.

 

תמיד הייתי חסידה גדולה של להקשיב לכוס שלי. 

אז היום הוא הרטיב. 

ולא חשוב מה הראש מספר לי. 

ולא חשוב איזה מחשבות או רגשות אני חושבת שאני חושבת או מרגישה. 

הכוס יודע. 

אז הוא סיפר שני סיפורים היום. 

על העונג ועל הקושי. 

את שניהם שמעת.

 

ולא צריך לדאוג לי בגלל הקושי. 

זה זמני. 

חלק מהתמודדות שאתה דורש ממני. 

 

ואחרי היום אגיד לך סופית-

בוודאות,

עם ראש מורם,

עם חצי חיוך:

אני אדע להיות מה שאתה צריך!

אדע להיות מה שנדרש!

ואני גם אהנה מזה!

אני יודעת, אדוני. 

הכוס סיפר לי. 

הכוס היה רטוב. 

וזה כל מה שצריך. 

זה,

ותירגול. 

 

בשמחה אדוני. מתי שתגיד. 

 

ותודה,

שאתה סבלני איתי.

ומחנך.

 

ואחרי הכל-

מסתכל בעיני, מחבק ומנשק. 

ודואג להזכיר לי כמה אני שלך. 

 

שלך

צעצוע

 

 

לפני 10 שנים. יום שישי, 9 בדצמבר 2016 בשעה 17:48

זה מזיז לי מבפנים כשאתה פונה אלי וקורא לי "סאבית שלי".

זה מזיז לי מבפנים כשקורא לי "מותק".

זה מזיז לי מבפנים לראות הודעה שלך "מה עושה?".

זה מזיז לי מבפנים שיש בך רכושנות כלפי.

זה מזיז לי שאתה עוטף אותי.

זה מזיז לי שדואג לי. 

זה מזיז לי אכפת לך.

 

וגם, לא פחות,

זה מזיז לי מבפנים, עמוק עמוק מבפנים, כשאתה רושם-

"חוסר סיפוק"

"חוסר נוחות"

"תסכול"

"סוער"

"מרוגז"

 

זה מזיז לי ומכאיב לי מהאמא של הבפנים. 

 

אתה מזיז לי. 

גם בלמעלה שלנו וגם בקשיים. 

 

ככה זה יחסים, לא?

גם ביחסי שליטה, כשהגה אצלך, לפעמים הדרך קצת רעועה. 

 

אז כשטוב לך ואני הכי שמחה בעולם שטוב לאדוני, 

מאושרת,

מצחקקת כמו ילדה בת 16. 

גאה.

וכשרע לך, קשה, מרוגז, חסר מנוח- אני הכי למטה בעולם. אני מרגישה רע וכואבת כפליים. פעם אחת בגללי. בגלל כשלוני. בגלל שאני טעיתי. ואכן- טעיתי. טעות פשוטה ומפגרת. של בת אנוש.

ופעם שניה כי רע לאדוני בגללי. כי כועס. 

 

והאמת היא שלא צריך עונשים כבדים. גם ככה תחושת הכישלון הזו קשה. וגם ההתמודדות איתה. ואיתה גם ההבנה- כמה אני בעצם חלשה. 

וכמה אתה יכול יותר טוב. 

הרבה יותר טוב. 

ממני. 

 

אז זה מזיז לי מבפנים אדוני. 

דע.

ועוד איך מזיז לי. 

 

אבל מה שאני לא, אדוני.

מה שאני הכי הכי לא. 

זה אדישה. 

 

זה מזיז לי מבפנים אדוני. 

הכל מזיז לי. 

גם המשפט הזה. 

לפני 10 שנים. יום שישי, 9 בדצמבר 2016 בשעה 14:57

לפני 10 שנים. יום שלישי, 6 בדצמבר 2016 בשעה 17:37

תודה רבה אדוני!

 

אני לא מזוכיסטית.

אני רק רוטטת בגוף כשאתה צובט לי בפטמות בפתאומיות. 

אני רק נבלעת בך כשאתה חונק אותי ומביט לתוך עיני.

אני רק נוזלת נהרות מהכוס שהשוט שלך פוגש לי בתחת..

אני רק גומרת מהמכה של הקיין. 

ממך. 

 

עונג גדול אדוני. 

ומלא כיף. 

הלוואי שאתה נהינת היום לא פחות ממני. 

 שאתה מרגיש רגוע כמוני.

שמלאת מצברים. 

 

גאה להיות סשן שלם בקולרי.

ברת מזל להיות שלך. 

 

תודה רבה, אדוני. 

 

 

לפני 10 שנים. יום ראשון, 4 בדצמבר 2016 בשעה 17:30

אני שואלת את עצמי מהו סשן מנטאלי?

 

אני בן אדם אופטימי 

שמח

מלא שובבות וחיוכים. 

 

 

אבל לעיתים יש לי נקודות שבירה. 

הן ספציפיות. 

מכיון שאני אדם בוגר, המכיר עצמו היטב- אני יכולה למנות את הנושאים הללו. 

אני היוצרת שלהם. אני נותנת להם חיים. והם מחזירים לי טובה בכך שהם רודפים אחרי. 

 

היום לחצנו על כמה. 

אחת שכאבה לי . 

ממש כאבה לי מבפנים. היא נגעה בפחד גדול המסתתר בי. פחד שחיוכי מסתירים. 

ואחת שגידלתי עבורה גן. לא היה לי גן כזה. ופתאום גידלתי. 

 

לגבי הנקודה הראשונה,

אני חושבת שאם היית לוחץ עליה לפני זה, 

אני הייתי בורחת. 

ממציאה סיבה. 

ובורחת 

וזה היה כואב לי. בוודאי שכן. 

אבל זה יותר כואב לי להגיד לך את האמת. האמת שמפחידה אותי. האמת שמותירה אותי עירומה לפניך לחלוטין.

 להיות כנה איתך ברמה כזו. כמו שלא הייתי כנה עם איש לפניך. אפילו לא עם עצמי. היה לי קשה להוציא את זה מהפה. והיה לי קשה להביט לך בעיניים.

 

הנקודה השניה חשובה- שינוי בגנום האנושי. 

והיא צריכה להיות. 

וחשוב שהיא שם. 

וברמה מסוימת אני שמחה שזה קורה לי איתך. נראה לי, שאחרת הייתי מתאכזבת.

 

התגברתי על עצמי היום בכמה רמות. ולפרקים הרגשתי שאני צוללת. 

ולא נתת לי ליפול. 

 

רוצה להגיד לך שאין בי פחד יותר. 

אבל יש בי. 

המון. 

 

תודה אדוני.

על הקשבה

על חיבוק

על מקום היחיד עלי אדמות שבו אני היא אני.

 

אני גאה להיות שלך. 

גם כשאני בוכה ומתפרקת. 

גאה שאתה גאה בי. 

גאה להיות סאבית שלך. 

גאה. 

 

 

 

 

לפני 10 שנים. יום שלישי, 29 בנובמבר 2016 בשעה 18:02

זה לא מפתיע, כשאת סאבית (כמעט) חסרת ניסיון כמוני, שכשאת פוגשת שולט מנוסה, שכמעט כל מה שאת חווה איתו הוא ראשוני עבורך.

את מתרגשת מכל דבר כזה. 

את מרגישה את הדפיקות בלב.

את מרגישה את הכוס נוזל.

כל הורידים והנימים הקטנים של כלי הדם שלך מתעוררים. הרגשות מקבלים סיבוב ברכבת ההרים של חייהם. 

 

לעיתים, את אפילו חוששת שלא ישעמם לו. חשש אמיתי. כי הראשוניות שלך היא שגרה עבורו. 

 

לאדוני יש ניחוח נהדר. 

לאדוני יש קול שעושה צמרמורת. 

לאדוני יש מגע שאני כמהה אליו גם למרחקים. 

כל פעם שאני לידו, כאילו חשה את כל אלו לראשונה. 

אני על בירכי מול אדוני. 

ידיו אוחזות בחבל

הוא עסוק בו ובקשרים שהוא תווה. 

ואני צוללת לתוך ריחו שלו. לתוך צלילי קולו. 

המקום הזה, שלי למרגלותיו, מדבר אלי בקולות חזקים. 

מדבר עמוק לבטן שלי. 

וכשאדוני מלפף את החבל סביבי אני מרגישה אותו מתלפף יחד עם החבל. 

זה לא החבל שעוטף אותי- אלא זה הוא. 

זה לא הקליפס שצובט את פטמותי- אלא זה שפתיו. 

הנפש יוצאת מתוך הגוף למסע, בו עצם הישיבה למרגלותיו מספקת. 

כל פעולה אחרת שלו, היא בונוס. 

מתנה. 

שהוא מחליט להעניק לי בכל פעם מחדש.

 

מה הפלא אז, כשאת שומעת "פעמים ראשונות" מפי אדונך את מרגישה זיק שמחה. אמיתי. את מרגישה הישג. את מרגישה שזכית. שנפל בידיך הכבוד.

ואכן כך אני מרגישה. 

 

אדוני סיפר לי שראה תמונה שלי בעיניו. 

ואני חושבת כמה ברת מזל אני שאדוני חושב עלי, מתכנן עבורי, משקיע בי, דואג לי. 

 

הרגשה של נועם

הרגשה של רוגע

הרגשה עילאית שרק אדוני יודע לתת לי. 

 

יש קסם בכל סשן שלנו, אדוני. 

קסם אמיתי. 

 

תודה לך על הקסם. 

אני מכורה אליך

}{

 

 

לפני 10 שנים. יום ראשון, 27 בנובמבר 2016 בשעה 17:37

סאבית שלי. 
האם את מביאה לי גאווה?
גורמת לי להרגיש גאה במונחי שולט, בעלים ואדם לאן שהגעת ובמה שאת מרגישה בזכותי?
חומר למחשבה וכתיבה. 
ללא שאלות אלא רק תשובה בהבפנוכו של הבטן שלך. 
זונלוגית. 

קשוח

 

אדוני,
אני חושבת שאני מביאה לך גאווה. 
ראשית כי אתה אומר דברים. 
כמו אז שאמרת לה-
"היא מותק אמיתית, סאבית אמיתית, חברה אמיתית"
לא היית אומר את זה אם לא היית גאה בי שאני כזו. 
אני חושבת שפשוט לא היית אומר כלום.
וכן יש פה גם שולט שגאה ברכוש שלו ויש פה גם אדם שטוב לו עם אדם אחר שלידו- חברה אמיתית. עם הבחירה שלו באנשים שסובבים אותו. 
 
אני חושבת שאין לי הרבה ברירות אלא שתיהיה גאה בי. 
מכמה טעמים
ראשית, אני חושבת שבלי זה אין לדום שבך לאן להתפתח. אין לו לאן לצמוח. אין לו ולא תהיה לו מוטיבציה . ואז אני אאבד אותך. פשוט יפרדו דרכינו. בצורה טיבעית. זה יפסיק להיות כיף. להיות ממלא. לעשות נעים. 
ובנוסף, האדם שבך, לא יתן לך להתאמץ - להשקיע, לחנך, ללמד, ללטף, לחשוף עצמך, בישביל פחות מזה. בישביל משהו או מישהי שלא שווה את זה. בישביל מישהי שלא מתאמצת ולא מעריכה. בישביל מישהי שתשפוט ולא תקבל ללא תנאי.  אפילו שטועה לפעמים. אפילו שחסרת ביטחון. 
 
ראיתי את זה ממש גם במפגש שלך איתו. 
התגאתי בי ממש. 
חשתי בזה. 
גם בסאבית שבי- לאן לאט לאט הגעתי עם הזמן- סיפרת לו על הכאב ועל מה עשינו. וגם התגאת במסירות העזה שלי שאכן קיימת בי והתגאת בי כאדם- בטוב לב שלי, בנדיבות וברוחב לב הקיים בי. 
התגיאת. 
 
ואני גאה להיות שלך אדוני. 
אני מעריצה אותך כאדם.
מעריצה את החכמה שלך
מעריצה את השליטה העצמית שלך
מעריצה את יכולת הניתוח שלך
את ההבנה האנושית שלך
את האנושיות שבך
את ההומור
ואת הרכות
 
וכל זה זה בסיס לזה שאני מעריצה אותך כשולט. 
ממש מעריצה
איך הוא אמר? אתה מתנה שלי. 
מתנה. 
מילה מתאימה. 
 
ברת מזל אני שאתה קילרת אותי ושאתה מסכים לי למקום תחתיך. 
אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו אפילו לא לשניה אחת אדוני. 
 
שלך
לפני 10 שנים. יום שישי, 25 בנובמבר 2016 בשעה 17:12

 

אדוני,

סאבית שלך מתגעגעת. 

ממש. 

 

רעבה. 

רוצה למרגלותיך. 

 

לא מוצאת מנוח. 

 

 

הסרט הזה מחייך אותי.

 

בסרט,

לי מבינה מה היא רק כשהיא פוגשת אותו. 

היא יודעת שמשהו אחר בה. 

שכל החיים היא הייתה שונה. 

מוזרה. 

צריכה דברים שונים. 

אבל רק איתו היא גדלה לעצמה. 

רק איתו היא מממשת את עצמה. 

רק איתו היא מקבלת את עצמה. 

רק איתו היא פורחת. 

רק איתו היא מחייכת. 

רק איתו היא- היא. האמיתית. 

 

תודה אדוני. 

 

 

 

לפני 10 שנים. יום ראשון, 20 בנובמבר 2016 בשעה 17:49

הסשן הזה לא התחיל במפגש פנים אל פנים. 

הוא התחיל בבוקר. 

הוא התחיל בלמטה שלי. 

בכנות. 

הוא התחיל מלכתוב לך את הפחדים שלי - לבקשתך. בקשה תמימה לכאורה , אך ידעת שהיא טריקית.  היום הזה התחיל מלהראות לך את קישקא מבפנוכו. מלחשוף את כל הקלפים. מלקלף את שכבות ההגנה. 

מלהפוך אותי לסאבית מבפנים. 

 

אני אישה חזקה, הסאבית שלך. 

מקצוענית בתחומה,

דעתנית,

חזקה. 

בעלת עמוד שדרה. 

בל נטעה. 

 

אבל היום הזה, דרך המייל הזה,  התחיל מלמטה. 

הסשן שלך התחיל מנטלי. הרבה לפני שהוא הגיע לפיסי.

 

אני חושבת זה היה מכוון.

לא מקרי.

אני חושבת שמעט מאוד דברים אצלך הם מקריים. הרבה פחות ממה שאתה מראה.  

המייל הזה זה גרם לי לחשוב כל היום. לתהות. להתענג על תשובתך. 

אני חושבת שזה היה מעצים. 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

סאב ספייס.

הרגשת חמימות מתפשטת לי בכל הגוף. המוח מפליג למרחקים. 

הכאב האחרון כבר פחות כואב. 

עיניים נעצמות. וכשהם עצומות עונג טהור מתפשט לו בכל הגוף. מחלחל מהראש עד לקצות האצבעות ברגלים.

אני שומעת אותך שואל. 

שומעת עצמי מלמלת משהו בתשובה. 

 

אני שרויה על הריצפה. 

אני יודעת שאני על הריצפה. 

אבל אני מרחפת רחוק רחוק למעלה. 

ורק השמיכה שאתה עוטף אותי בה וליטופים שלך, משמשים לי כחוט מקשר למציאות

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

לכתוב סשן זה כאילו פשוט. 

לתאר את המהלך. 

להתגאות בסימנים. 

ואני גאה. אני אכן גאה. ובאמת תהיה תמונה בסוף הפוסט הזה (כי עבודת אומנת שלך זה תמיד גאווה גדולה). 

את הסשן הזה קשה לי לכתוב.

כי לא ניתן להסביר במילים איך אתה לוקח פחד על גבול ההיסטריה, ייראה, והופך את זה לקסם. 

זה מה שהיה הערב. 

קסם. 

לא פחות.

קסם שמשאיר טעם של עוד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תודה אדוני.

שאתה מסכים לי למקום תחתיך.

שאתה שומר עלי.

תופס אותי כשאני עפה.

עוזר לי לעוף כשאני נוחתת.

ובעיקר-

שאתה קורא אותי.

הרבה יותר טוב ממה שאני קוראת את עצמי.

 

 

שלך

 

 

 

 

 

לפני 10 שנים. יום שבת, 19 בנובמבר 2016 בשעה 13:51

השיר הזה אומר דברים..

 

ממני אליך. 

 

 

אני מתגעגעת אליך. 

כל כך. 

 

ממתינה. 

סופרת דקות. 

 

רעבה. 

 

שלך.