זה לא מפתיע, כשאת סאבית (כמעט) חסרת ניסיון כמוני, שכשאת פוגשת שולט מנוסה, שכמעט כל מה שאת חווה איתו הוא ראשוני עבורך.
את מתרגשת מכל דבר כזה.
את מרגישה את הדפיקות בלב.
את מרגישה את הכוס נוזל.
כל הורידים והנימים הקטנים של כלי הדם שלך מתעוררים. הרגשות מקבלים סיבוב ברכבת ההרים של חייהם.
לעיתים, את אפילו חוששת שלא ישעמם לו. חשש אמיתי. כי הראשוניות שלך היא שגרה עבורו.
לאדוני יש ניחוח נהדר.
לאדוני יש קול שעושה צמרמורת.
לאדוני יש מגע שאני כמהה אליו גם למרחקים.
כל פעם שאני לידו, כאילו חשה את כל אלו לראשונה.
אני על בירכי מול אדוני.
ידיו אוחזות בחבל
הוא עסוק בו ובקשרים שהוא תווה.
ואני צוללת לתוך ריחו שלו. לתוך צלילי קולו.
המקום הזה, שלי למרגלותיו, מדבר אלי בקולות חזקים.
מדבר עמוק לבטן שלי.
וכשאדוני מלפף את החבל סביבי אני מרגישה אותו מתלפף יחד עם החבל.
זה לא החבל שעוטף אותי- אלא זה הוא.
זה לא הקליפס שצובט את פטמותי- אלא זה שפתיו.
הנפש יוצאת מתוך הגוף למסע, בו עצם הישיבה למרגלותיו מספקת.
כל פעולה אחרת שלו, היא בונוס.
מתנה.
שהוא מחליט להעניק לי בכל פעם מחדש.
מה הפלא אז, כשאת שומעת "פעמים ראשונות" מפי אדונך את מרגישה זיק שמחה. אמיתי. את מרגישה הישג. את מרגישה שזכית. שנפל בידיך הכבוד.
ואכן כך אני מרגישה.
אדוני סיפר לי שראה תמונה שלי בעיניו.
ואני חושבת כמה ברת מזל אני שאדוני חושב עלי, מתכנן עבורי, משקיע בי, דואג לי.
הרגשה של נועם
הרגשה של רוגע
הרגשה עילאית שרק אדוני יודע לתת לי.
יש קסם בכל סשן שלנו, אדוני.
קסם אמיתי.
תודה לך על הקסם.
אני מכורה אליך
}{
