הסשן הזה לא התחיל במפגש פנים אל פנים.
הוא התחיל בבוקר.
הוא התחיל בלמטה שלי.
בכנות.
הוא התחיל מלכתוב לך את הפחדים שלי - לבקשתך. בקשה תמימה לכאורה , אך ידעת שהיא טריקית. היום הזה התחיל מלהראות לך את קישקא מבפנוכו. מלחשוף את כל הקלפים. מלקלף את שכבות ההגנה.
מלהפוך אותי לסאבית מבפנים.
אני אישה חזקה, הסאבית שלך.
מקצוענית בתחומה,
דעתנית,
חזקה.
בעלת עמוד שדרה.
בל נטעה.
אבל היום הזה, דרך המייל הזה, התחיל מלמטה.
הסשן שלך התחיל מנטלי. הרבה לפני שהוא הגיע לפיסי.
אני חושבת זה היה מכוון.
לא מקרי.
אני חושבת שמעט מאוד דברים אצלך הם מקריים. הרבה פחות ממה שאתה מראה.
המייל הזה זה גרם לי לחשוב כל היום. לתהות. להתענג על תשובתך.
אני חושבת שזה היה מעצים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סאב ספייס.
הרגשת חמימות מתפשטת לי בכל הגוף. המוח מפליג למרחקים.
הכאב האחרון כבר פחות כואב.
עיניים נעצמות. וכשהם עצומות עונג טהור מתפשט לו בכל הגוף. מחלחל מהראש עד לקצות האצבעות ברגלים.
אני שומעת אותך שואל.
שומעת עצמי מלמלת משהו בתשובה.
אני שרויה על הריצפה.
אני יודעת שאני על הריצפה.
אבל אני מרחפת רחוק רחוק למעלה.
ורק השמיכה שאתה עוטף אותי בה וליטופים שלך, משמשים לי כחוט מקשר למציאות
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לכתוב סשן זה כאילו פשוט.
לתאר את המהלך.
להתגאות בסימנים.
ואני גאה. אני אכן גאה. ובאמת תהיה תמונה בסוף הפוסט הזה (כי עבודת אומנת שלך זה תמיד גאווה גדולה).
את הסשן הזה קשה לי לכתוב.
כי לא ניתן להסביר במילים איך אתה לוקח פחד על גבול ההיסטריה, ייראה, והופך את זה לקסם.
זה מה שהיה הערב.
קסם.
לא פחות.
קסם שמשאיר טעם של עוד.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תודה אדוני.
שאתה מסכים לי למקום תחתיך.
שאתה שומר עלי.
תופס אותי כשאני עפה.
עוזר לי לעוף כשאני נוחתת.
ובעיקר-
שאתה קורא אותי.
הרבה יותר טוב ממה שאני קוראת את עצמי.
שלך
