יומן מסע

תסכול.

אבל שאני חשה.

אבנים הקטנות נוקשות לי על הכתפיים, נקודות, נקודות של דקירות אדומות. אותיות ומילים.

איך לפעמים בלי להכאיב- כואב הרבה הרבה יותר. מילים שנאמרות חותכות בבשר החי, במה שהכי יקר בי בפנים, הכי שמור והכי פגיע, והמילים שלא נאמרות- חותכות עוד יותר.

זה לא יכולת.

זה רצון שאין.

זה ויתור. עלי.

זה לא מספיק לי.

גם אם רוצה שיספיק. זה לא.

לא מכילה את זה כך.

שום שינו מהותי.  מיותרת.

צריכה פורקן לזה.

חיים חדשים.

להיות מוכלת.

להבלע.

צריכה להרים את עצמי שנית. מאותו הבור העמוק שאני נכנסת אליו.

מאותה הסיטואציה בדיוק של המתנה ושל שבירה.

בכוחות עצמי.

לבחור בי.

לבחור לזכות להיות  קיימת.

לבחור בסיכוי להיות חשובה, ראשונה.

משמעותית מספיק.

איזה כיף זה כזה על הבוקר.

חייכת.

איפה הקפה שלי, חומד?

מי אישר לך טיול, מי? 

}{

- את יודעת חשופית, סיפרתי לחבר שלי עליך.

- מה סיפרת, חומד?

- זה היה כשהייתי חולה. הוא צחק עלי שאני מלא חולה אז אמרתי לו שהפעם אני יודע ממה זה. שזה מזה שהסתובבתי עירום בדירה. הוא היה קצת בשוק 

-"למה הסתובבת עירום בדירה?!" אז עניתי לו שהייתה אצלי מישהי,

-"אה וגם היא הייתה עירומה?",

-"לא היא דווקא הייתה לבושה לחלוטין"

-"מה..?! בעצם עזוב, אל תספר לי"

~~~~~~~~

אני קושרת לו את הידיים. 

החבל האדום נכרח סיבוב סיבוב, מחבר את אמותיו יחדיו. 

זה יפה לו אדום.

אני מבינה שחבל 5 מטר שלי קצר מדי. אני צריכה לרכוש 10. 

"של מי אתה?"

"שלך"

"למה?"

"כי זה עושה לשנינו טוב".

אני עונדת לו את הקולר האדום.

זה קולר לסשנים.

לא אחד כזה שהוא יכול לענוד ביומיום. 

זה מחייך אותי.

וואלה, להפתעתי זה מחייך גם אותו. 

אין הרבה כאב היום הבטחתי.

ובכל זאת אני קצת לא מתאפקת.

זין.

בייצים.

תחת.

בקטנה.

אדגינג.

אני אוהבת לעשות לו אדגינג. 

הגוף שלו מתפלת כולו ובין אנחה אחת לשניה הוא מתעופף ממחסור הדם לראש ומהחניקה שלי.

כשהוא עף אפשר לחוש פיסית את גופו משתחרר מהכבדות השורה עליו. 

זה עושה לי רטוב לחנוק אותו כך.

לספור לו בלב.

ואז לחזור ולעשות לו אדג'ינג עוד קצת.

זה עושה לי רוגע.

כשהיא מגיע לבקר יש שם אוירה של כיף. של חברות.

היא משחקת בו קצת, שומרת עליו.

אני רואה אותו מתאמץ מאוד. מכירה את יכולותיו, אנחותיו, תזוזות גופו.

אני גאה בו.

הוא מתנהג ממש יפה ועושה לי המון כבוד.

צעצוע מרשים.

היא מדהימה.

עדינה.

מצחיקה.

רגישה.

ואני קצת מתבאסת כשהיא צריכה ללכת.

חומד,

תודה רבה .

משהו אינטימי ומחבר מאוד קרה בינינו אתמול.

בין הבדסמ שהיה, לשיחה שהתפתחה, ולחיבור שהתעצם לו.

עכשיו הפסקה קצרצרונת.

כורח המציאות.

תאסוף כוחות.

ותתגעגע.

:)

תודה

בא לי עונג.

אנחנו מחובקים אחרי סבב הצלפות שאני יודעת שלא היה לו פשוט.

אני רטובה ובשיא.

יודעת שהוא עוד עף קצת.

אז אני נותנת לו עוד כמה דקות להתאוששות.

אחר כך כבר אין מנוס מזה.

אני צריכה את זה וגם הוא.

והוא טוב.

כל כך טוב.

מדויק.

הלשון שלו נוגעת בדיוק היכן שצריך ובעוצמה שצריך.

אני גומרת תוך שניות. 

ונותנת לו הוראה להמשיך.

בהתחלה התחושה קצת קשה לי, כאילו וזה מדי,

אבל תוך זמן קצר אני מתגברת על זה וחווה אורגזמה שניה מטורפת.

עשית טוב , חומד.

תכין את הלשון הזו שלך לסבב נוסף.

קמה בחיוך.

נזכרת איך זחלת בחוסר חשק מהחיבוק שלי, כי התחשק לי סנדויץ,

איך הוצאתי רגל עייפה מבעד לכיסוי החמים,

ולחצתי כנגד הזין העירום ברגע שנעמדת על רגליך.

רגלי, בולטת בלובן שלה אל מול גופך השחום והשזוף.

"זה כל כך יפה".

אמרת וליטפת את כף רגלי.

נכון.

נותר לי רק לחייך ולהסכים.

רגל אחת שלי מונחת על צוארו ולוחצת קצת, השניה מוחצת את הזין.

אני מביטה עמוק בעיניו, וחשה אותו מזדקר עוד ועוד מתחת לכף רגלי.

זה מדליק אותי ואני לא מתאפקת ומתיישבת לו על הפרצוף.

הוא רועד, רעידות בלתי נשלטות. 

זה מעונג.

זה מפתיע אותי,

מלחיץ ומחייך.

אני שולחת אותו להתקלח. כשהוא יוצא אני לבושה, מתוקתקת. 

אני מסתכלת לו בעיניים ורואה את הזין מגיב.

אני מחייכת ומעמידה אותו פנים לקיר.

הוא מתחיל לספוג, אני מתחילה להרטיב..

והוא סופג ממש ממש יפה.

מתאמץ.

נותן מעצמו.

מעת לעת אני נצמדת אליו, רק כדי לחוש שוב את הרעידות האלה. הבילתי נשלטות, שאוחזות בו.

החיוך שלי, שהוא לא רואה בעודו עומד גבו אלי, מתרחב לי לתוך הלב ונוזל לי מתוך התחתונים.

אני רוצה לקחת.

אז אני משכיבה אותו.

יש דברים שצריך לעשות לאט.

אני מורחת מלא מלא שמן ומעסה.

הוא מכווץ נורא וברור לי שזה ייקח לו זמן.

אבל זה מרגיש לי נכון.

זה הזמן.

וזו הדרך.

אני חודרת אליו.

זה מוזר לו. רואים על פניו.

החדירה ממש מזערית, ראשונית.

הזין שלו כבר לא רפוי. לא ממש עומד אך לא ממש רפוי.

הוא לא שם לב.

אז אני מעסה קצת, ומחדירה עוד קצת.

הןא עומד חזק. 

מתוח ואיתן

ומדי פעם מתגנבת לו רעידת עונג קטנה.

הוא עצמו קצת לא מאמין על עצמו.

אבל הגוף שלנו, חומד. הגוף יודע יותר ממה שהראש מסכים לגלות. והזין שלך דיבר היום במקומך.

היה לי טוב חומד.

היה לי אינטימי בטירוף, ומעצים ובמינון מעולה.

היה לי מצוין.

תודה

בוא , חומד, תכין לי כוס קפה.

אתה כבר יודע איך אני אוהבת את הקפה שלי.

אני מצידי כבר מכינה את כל מה שאני צריכה, אני כבר יודעת בדיוק איך היום הזה יראה בינינו.

אתה יודע, אני כבר לא מתכננת סשנים, זורמת אתך.

אבל את הסשן הזה יש לי חשק לתכנן,

כי יש אינטימיות בחדירה שלי אליך.

יש שם חדירה אל נפשך מעבר לחדירה לגופך.

יש שם לקיחה טהורה.

אנחנו נעשה את זה לאט

יש לנו זמן

הרבה זמן

יש לנו את כל הזמן שבעולם.

אין לך ממה לחשוש, חומד

אני שם איתך,

לצידך ,

לאורך הדרך.

אני לא אתן לך ליפול לתהומות שם ואני תמיד שם "לתפוס" אותך.

תאפשר.

בוא חומד, תכין לי כוס קפה

לפעמים אני רוצה רק ככה.

להצמיד אותך לקיר ולהפליא בך הצלפות השוט והמקל. לצפות בברך שלך רוטטת מהמאמץ ולהזכיר לך להניח כל כף רגלך על הרצפה.

אתה מזיע שם, הגם ששיא החורף וקר ואתה עירום לגמרי.

הכאב מזרים לך חום לכל חלקי גופך והזין מטפטף לך את עודפי החום והרטיבות שבך החוצה.

אתה טעים לך.

אתה רוצה לבכות. אבל הבכי עצור בך ולא מתפרץ. מחניק לך בחזה, ומעלה לך מחשבות סוררות בראשך.

אין מגע מנחם להתחפר בו. רק כאב מזוקק לשם ההכלה בלבד.

אני רוצה להיות אכזרית שם, לא כי חי בי רוע שיש להוציא ולא כי אני שטן קטן. אלא כי לפעמים השדים שבנו רוקדים ריקוד משלהם עם השדים שהם פוגשים בזה שעומד עירום אל מולנו.

יש דברים שעושים לנו טוב ולא תמיד צריך להסביר אותם.

אז אני רוצה להצליף בך עד שאראה את הגוף שלך קורס מעול הכאב.

ולאחר שנחת קצת, להפוך אותך על צדך, לערסל ולכרבל.

זה יראה כמעט חם ועוטף לרגע קל, עד שהזין שעלי יחדור אותך.

תחילה לאט.

אחר כך בקצב מתגבר.

שם, כשמבטך מופנה רחוק ממני , אתה מכונס עמוק אל תוכך, סוף סוף תרשה לעצמך לבכות. לבכות ולהכיל אותי באחוריך. זה לא בכי של שרירי עכוזך המורחבים, זה בכי של נשמה דואבת מהיותה.

אני לא רוצה לדבר שם, או לתת הנחיות.

אני רוצה להיות בשקט. אני דורשת את השקט שלך. לא רוצה את הבדיחות והשעשוע שבאים להסתיר רצונות אפלים של יצר.

קשה לך בשקט, אני יודעת , בא לך לתבוע בתוך בליל הרוע היוצא מפי ולשכוח את הדואב שבלב.

אני רוצה שתכאב. אני רוצה שתכאב כמו שאתה יודע שבא לך.

כמו שאתה צריך.

בלי מסיכות שאתה כל כך אוהב, ברגע האמת הזה, הפשוט , כשזין נע בתוכך בקצב החלטתי.

אני רוצה לקחת.

לפעמים אני רוצה רק לקחת אותך.

ככה, פשוט

אני רוצה להגיד לך תודה.

תודה שאת חברה שלי.

ואוזן עבורי.

וכתף.

וחיבוק.

תודה שאת אדם נפלא כל כך

את מלכה אמיתית.

ואני אוהבת אותך!

הומאג'.

רגל שלי שאת צילמת. :)

לפעמים הוא לא צריך להגיד מילת ביטחון על מנת שאשמע אותה.

היא נאמרת כל כך ברור ואיתן שאי אפשר, שלא לשמוע אותה.

.אז אני אכן שומעת.

לא ערב של כאב.

ערב של שירות.

אני מלמדת אותו להכין לי סושי. בדיוק כמו שאני אוהבת.

והוא מכין לי.

והוא משקיע.

אני הכי אוהבת בעולם וזה נעים לי לדעת שזה סושי שהוכן עבורי במיוחד. יש בו את כל המרכיבים ש*אני* אוהבת.

אחר כך הוא אוכל אותו יחד איתי.

בדרך היחידה שאני מתארת לעצמי שאפשר.

ואז , לקינוח, הוא מעסה אותי.

גם זה הוא עושה בהשקעה.

אבל אני זו בכל זאת אני, אז אני חונקת אותו קצת בחניקת דם וסופרת בלב. אני חונקת 3 פעמים. אני מרגישה שזה נכון לו.

כל הגוף שלו נרגע ורואים את הנינוחות בעיניו פתאום.

"אני מבקש שתצליפי בי, חשופית"

הוא אומר מייד אחרי.

וזה עולי לי בדם להגיד לו שם "לא".

אני גאה בו, על אמירה שהיא נתינה עצמה.

אני לא שוברת לך מילות ביטחון חומד, גם לא כאלו שהן בין השורות.

לא כשנתתי לך מילתי.

יהיה כאב, כשתבקש אותו.

כשתירצה בו.

כשתאפשר.

ואשמח, ויהיה לי לתענוג ולכבוד.

תודה.

}{