לפעמים הוא לא צריך להגיד מילת ביטחון על מנת שאשמע אותה.
היא נאמרת כל כך ברור ואיתן שאי אפשר, שלא לשמוע אותה.
.אז אני אכן שומעת.
לא ערב של כאב.
ערב של שירות.
אני מלמדת אותו להכין לי סושי. בדיוק כמו שאני אוהבת.
והוא מכין לי.
והוא משקיע.
אני הכי אוהבת בעולם וזה נעים לי לדעת שזה סושי שהוכן עבורי במיוחד. יש בו את כל המרכיבים ש*אני* אוהבת.
אחר כך הוא אוכל אותו יחד איתי.
בדרך היחידה שאני מתארת לעצמי שאפשר.
ואז , לקינוח, הוא מעסה אותי.
גם זה הוא עושה בהשקעה.
אבל אני זו בכל זאת אני, אז אני חונקת אותו קצת בחניקת דם וסופרת בלב. אני חונקת 3 פעמים. אני מרגישה שזה נכון לו.
כל הגוף שלו נרגע ורואים את הנינוחות בעיניו פתאום.
"אני מבקש שתצליפי בי, חשופית"
הוא אומר מייד אחרי.
וזה עולי לי בדם להגיד לו שם "לא".
אני גאה בו, על אמירה שהיא נתינה עצמה.
אני לא שוברת לך מילות ביטחון חומד, גם לא כאלו שהן בין השורות.
לא כשנתתי לך מילתי.
יהיה כאב, כשתבקש אותו.
כשתירצה בו.
כשתאפשר.
ואשמח, ויהיה לי לתענוג ולכבוד.
תודה.
}{
