יומן מסע

אני לא צריכה שתבחר עבורי בגדים,
וגם לא צבע לק.
לא צריכה שתורה לי לרדת על הבירכיים ולהמתין לך, זנב כלפי מעלה,
לא צריכה משימות משמימות בתוך תא השירותים בעבודה.

אני לא צריכה שתבקש תמונות סליזיות, וסרטונים בסגנון של פורנו בייתי דליל אמצעים.
לא צריכה שתורה לי ללכת בלי תחתונים,
ואני בטח לא צריכה שתורה לי להכאיב לעצמי.

אני לא צריכה כלום.
אבל אני רוצה.

אני רוצה כל כך לכאוב ממך, כשבא לך להכאיב,
ללטף אותך, כשמתחשק לך ליטוף,
אני רוצה את מגע ידיך עלי,
ואת קולך לוחש לי באוזן,
את ריחו של גופך.

אני רוצה את הסאדיזם השקט והעוצמתי שלך,
ואת מכאובי ליבך.
אני רוצה גלוי,
ונקי,
ופתוח,
ואמיתי.

ואני מתגעגעת.
מאוד מאוד מתגעגעת.
לאותו הרגע הקסום,
כשכל המתנה הזו, שהיא אתה- מתממשת הלכה למעשה.

את זה?
את זה אני דווקא צריכה מאוד.