שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 3 שנים. 5 במאי 2020 בשעה 20:40

אל תנסה להפחיד אותי, אני לא נלחצת כל כך מהר.

 

אני רואה אותך, ואני לא צריכה עוד תמונות אחרות.
אני מרגישה אותך.

 

וזו לא רק הסאבית שבי שתרה אחרי האפילה שבך.
הסאדיסם שלך זה הבונוס האישי שלי, והוא רוקד טנגו מושלם עם מאזו האפל שלי. והוא אפל לא פחות.


אני רואה את עיניך הטובות,
את ידיך הגדולות שמלטפות אותי, ועושות לי טוב.
את ליבך הענק שרוצה להיטיב.
עד כמה שאתה נטול אגואיסם.

 

אני רואה את הטוב בך, והוא עולה, פי כמה מונים , מכל מה שאתה עצמך חושב עליך.

כישפת אותי לגמרי, מותק שלי,
כי אתה- אתה.


אני מתגעגעת אליך,
בשכבי במיטתי,
ואתה חסר לי.

וזה לא רק סאבית שמתגעגעת לאדון שלה.
זו האישה שאני,
שמתגעגעת לגבר שלה.


מאוד.

 

 

אני רואה לך בעיניים, בייבי.
ואני לא רוצה להסית את מבטי.

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י