בתנוחה הזו, הגוף שלי מסרב לגמור.
הוא עייף ומוכה על ידי שניהם, ונזקק כל כך לחדירה, אבל הוא מסרב לגמור.
ואני מרגישה לא יוצלחית. סאבית שלא יכולה לתת את מה שמבקשים ממנה. ואפשר לחשוב מה כבר מבקשים.
מבקשים סימנים- ואין. אחרי הצלפות רבות של ספנקרים, ושל שוט, ושל קיין.
מבקשים גמירה- ואין. אחרי אוננות רבה על מאלץ, התמדה.
פתאום חזרתי להיות סאבית בלאי.
כמו פעם, שרק היו נוגעים בי עם קצה האצבע והייתי בוכה. היו זמנים כאלה, אתם מאמינים?
אני עומדת שם מכופפת מפושקת,החורחם שלי זמינים להם, ידיהם עלי וגמירה אין.
וכמעט שאין יותר פטתי מזה- מכלבה חרמנית שמתחננת, ללא מילים וללא קול, לחדירה, וחדירה אין.
אני לא יכולה לבקש במילים.
לא מסוגלת.
אני מניעה את האגן שלי בתקווה , בתחינה.
והם צוחקים עלי שאני מנסה להגמיר את עצמי.
הוא מאיים עלי, ואני מפסיקה מייד. מאמינה לו.
היא מוציאה חשמל מהתיק.
מכשיר שחור מאיים ופדים לבנים מאיימים עוד יותר.
מאז אותו אירוע עם התנינים- לא התבקשתי לשאת חשמל.
אני מפחדת.
אני לא אומרת לא.
אני מרגישה את המדבקות מודבקות לי לצידי הכוס ולתחת. עוברת בי המחשבה שהחדירה, שכל כך ייחלתי אליה, כבר לא תיהיה, והפחד מהחשמל גובר עלי ואני מתחילה לבכות.
די בהסטריה.
לוקח לי יותר מדי זמן להרגע.
סתמי כבר, דרמה קווין, אני אומרת לעצמי בראש. תיראי את כל ההפקה הזו פה, תרגישי את היחס. יא מפגרת. תירגעי כבר, סתומה. את זונה. סתמי ותיתני.
וזה עובד.
נשימות עמוקות מביאות אותי למצב קבלה.
היא מדליקה את החשמל . הוא מחזיק את הויברטור. אני שוקעת.
כאב שונה. אבל מה שמכאיב לי זה לא הכאב, זה הפחד.
והדווקא הפחד הוא זה שינתק אותי מהנוכחות של עצמי ויביא אותי להיות במקום הנמוך שאני צריכה. אני לא אומרת לעצמי שאני כלום. אלא זה מה שאני באמת באותו הרגע.
חור לשימוש.
גם ללא שימוש.
סופגת. רכה.
מזוכיסטית.
~~~~~~~~~
השעון המעורר שלי צלצל.
צריך לקום.
שוכבת במיטה קצת כבדה.
הזרע שלך נוטף ממני.
הניחוח המדהים שלו מתפזר בכל החדר.
אני צריכה לקום אבל אני חייבת לכתוב.
הנפש מבקש פריקה ואולי גם קצת פומביות.
תודה.
לשניכם.
לך- שאתה אוהב אותי מספיק.
ולך- על מתנת הכאב והפחד שהבאת לי אתמול.
~~~~~~~~~
אני זונה
שרוצה ומבקשת שוב.
