יומן מסע

אני מתבכיינת.

בראש. לא בקול.

"זה בוקר. אני שונאת סשנים בבוקר. אני לא במוד. די. התריס לא סגור ויש אור. עוד לא התעוררתי. אולי רק סקס. זה מספיק עכשיו. סקס כייפי אלים של בוקר"

אם אתבכיין בקול זה יהרוס.

ואני לא רוצה להרוס.

זה קשה לי בבוקר.

הוא בקושי מחמם ואז מתחיל לנגן עלי עם המקל. 

מכות טובות. נכונות.

מקצב נהדר. 

הלוואי שהיה ככה אחרי חימום .

אני מורגלת בכאב כזה אבל זה כואב לי.

"זה או חימום או סימנים. תבחרי" הוא ילחש לי אחר כך .

הוא דוחף לי מג'יק בין הרגליים חזק, וכשאורגזמה עולה הוא מחטיף לי חזק עוד יותר עם הקיין.

כשאני צורחת שחרור החוצה, גם אני לא מבינה לשניה, מה מזין את הצרחה- העונג או הכאב.

~~~~~~~~~~

הוא מזייין אותי במשך כמה שעות. בכל מיני תנוחות. עם הפסקות. 

אני עייפה וזה לא ממש מעניין אותו.

אני אוהבת את זה ככה.

שזה לא מעניין אותו מה אני, או איך אני, כשהוא מזיין לי את הצורה.

~~~~~~~~~

הוא מאחורי בדוגי, והתנוחה המהירה וכוחנית לתוכי פנימה מערערת לי את שיווי המשקל ואני נופלת עם החזה למזרן ונמרחת עליו. התחת עדין מונף מעלה, שכן הוא מחזיק את האגן. 

הוא מזיין אותי חזק בלי לשים לב שכל כניסה שלו אלי דופקת לי את הראש בחלק האחורי של המיטה. 

כשהוא גומר  הוא יוצא מתוכי לאט, והתמצית שבו שורפת לי את פנים הכוס העייף והמשופשף.