יומן מסע

את הלילה הזה תכננתי במה שנראה עכשיו כמו חיים אחרים לחלוטין.

ואני בטוחה לגמרי שאם היו מתקיימים במתכונת המקורית- לא כך היו נראים.

הערב מתחיל בהכנות.

אני מפנה מקום.

יש לי סלון קטן ואני צריכה לארח הרבה אנשים. 

עוד 4  זוגות.

כל הדברים עפים לחדר השינה, שולחן הסלון מוזז לצד. עליו ועל מזנון הטלויזיה אני פורסת צעצועים. מקסימום , אני חושבת לעצמי- דקורציה לכניסה לאווירה.

כסאות מוצבים מסביב.

זורקת כמה בורקסונים לתנור. קצת ירקות. יין.

הם מגיעים לאט. תחילה אנחנו כולנו מפשירים. יושבים במרפסת ומפטפטים. מכירים. 

נכנסים הביתה.  נועלים את הדלת. ואז האטרף האמיתי מתחיל.

משחק הוא טוב רק כפונקציה של המשתתפים בו. ולמזלי כל המשתתפים היו עם ראש פתוח וזורם. היה ערב מלא צחוק כנה. כייף.

לא היה מי, שולט או נשלטת,  שישבו בצד.

משימות עפות באוויר. וככל שהערב מתקדם, המשימות נועזות יותר. כייפיות יותר. מחייכות יותר. נוצרת דימניקה. משחקיות. שחרור.

אוהבת סיטואציות כאלה.

הנשלטות בעירום מלא או חלקי.

שולטים לבושים.

משימות עם הבנות היו מגרות ממש.

טעים.

אני אוהבת לחלוק מיניות עם בנות שכאלה. חמות. ראש ענק ולב ענק עוד יותר. מקבל ופתוח.

מספר ההצלפות בכל משימה רק עולה. 

לא יודעת כמה הצלפות קיבלתי בסוף סהכ. 

אבל הייתי מהמרת על לא פחות  מכ 200 סהכ. 

ואני לא היחידה שחטפה. כולן חטפו. 

אבל הכאב שהשאיר עלי את חוטמו היה ההצלפות בשדיים. אני לא רגילה לקבל כאב בשום מקום אחר מלבד התחת, ומנטאלית, זה היה לי עוצמתי במיוחד. התוצאות ניראות עלי בבירור הבוקר.

הערב התחיל סביב 2200. ורק ב 0200 התחילו השאלות הראשונות בסגנון "מה השעה בכלל"?

הזמן טס.

תודה רבה לכולכן וכולכם שבאתם,

שכיבדתם אותי בנוכחותכם ובהוויותכם,

ושהשארתם לי זיכרון מתוק כל כך!

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=114195&postid=1358407#anc

יהיה עוד!