אני יושבת על הריצפה על הבירכיים.
יש בתוכי פלאג לא קטן ודילדו שנדחק לתוכי כנגד הריצפה. המלאות הזו כואבת ומחרמנת.
הוא יושב על הידיים שלי, שמעין מחבקות אותו בזמן שהוא מזיין לי את הפה, קובע את הקצב באמצעות הזזת הראש.
מדי פעם הוא יורק עלי או סותר לי. מדי פעם הוא מכסה את עיני.
מדי פעם הוא לוקח דילדו נוסף ודוחף אותו לפי יחד עם איברו.
" זה מה שצריך. את לא צריכה לחשוב יותר מדי או לדבר יותר מדי.
חור. את צריכה להיות חור."
~~~~~~~~~~
עבר כבר לא מעט זמן לתוך הסשן. הכל כואב לי.
הציצי הקשור כואב. הכוס והתחת כואבים.
החדירה לתחת ללא כל חומר סיכוך- מיץ כוס או רוק מרגישה כמו נייר שיוף.
אני מתחילה ליילל ממש.
כנראה בקול חזק מהרגיל.
הוא עוצר לרגע את התנועה שלו בי "חשו, אדום?"
ולוקח לי שניה לענות כי אני שוקלת את השאלה. היא במקום.
האם אני בקצה?
לא אני לא בקצה.
"לא. עוד לא. זה עוד לא אדום".
~~~~~~~~~~
"מלוכלכת , זה מה שאני אעשה ממך, מלוכלכת שלי"
"אני לא רוצה להיות מלוכלכת"
"אבל את תיהי. כי אני רוצה. כי ככה אני רוצה"
~~~~~~~~~~
אנחנו מתקרבים לגבול קשיח שלי.
הוא קשיח בגלל ניסיון עבר רחוק ולא חיובי.
"תעשי" הוא מבקש.
וקשה לי ממש.
אני שותקת. מסתכלת אליו, מקווה שהוא יוותר. אני נושמת עמוק ומהר. אני מפחדת.
אני רוצה שהוא יוותר לי אבל אני גם לא רוצה. במקום זה אני אומרת בקול חלוש ואמיתי "תעזור לי בבקשה, תוריד אותי".
והוא אומר לי את מה שאני צריכה לשמוע , משפיל אותי במילים שלו שחודרות לי את המח ומניעות אותי ואת הכוס שלי קדימה. מאפשרות לי לרצות אותו מתוך הנתינה. מתוך מקום התמסרותי מאוד שנמצא בתחתית.
מתוך המקום הנמוך במיינד קל לי יותר לעשות את הדברים שקשים שלי.
ואני עושה.
"ילדה טובה" הוא מלטף לי את הראש "ילדה טובה".