יומן מסע

באמת מישהו חיוות לי את החוטים במח לא נכון.

כי אני מחכה לך.

שתיהיה רע אלי בצורה כל כך טובה.

שתקרא לי בשמות אבל תלטף עם העיניים. שתדמיין יחד איתי ותפנטז איתי.

שתכאיב עם הידיים אבל תענג את הנפש.

שניצור יחד, אתה מעלי ואני מתחתיך,

בוא, נגרש לך את המחשבות הרעות ונחסום יחד את כל העולם מסביב.

אני מחכה למערבולת ולאטרף שאתה, ולתחושות הסאבמיטיביות שאתה מצליח לעורר בי,

תחושות שחשבתי שאבדו עם הזמן ועם קהות החושים ואינם עוד.

בוא.

קח את הגרון שלי.

לפות אותו כמו שלפטת אז.

כמו שאתה עושה בדרכך השונה.

ככל שאתה לומד לסמוך עלי שמותר להיות רע איתי, כך אני לומדת לסמוך עליך שמותר לי לשחרר איתך.

ככל שאתה תכבול אותי, אני אהיה לך שחרור. 

קח אותי בכל איך שאפשר ותיקח ממני לעצמך- מהפשטות ומהנאת הגןף ומחדוות ההבנה ההדדית, בדסמ נקי, פלוס 2 סוכר בבקשה.

היי אתה- סחוף.

בבקשה, בוא.