יומן מסע

שוב אני נוכחת להבין כמה הוייב הריקודי הוא פחות עבורי.

אבל אנחנו פוגשים הרבה אנשים שאנחנו מכירים ואוהבים אז זה בכלל לא משנה.

חדר המשחקים קטן, אבל לא עמוס. 

יש שקל שמתנדנד לו מהתקרה. 

בטח לרוב משתמשים בו לשיבארי. 

הוא אוזק את ידי באזיקים ומחבר למעלה לשקל.

מצליף בי עם כל שאני אוהבת. והוא אוהב. 

זה כיף ומפזר לי תחושת חמימות בגוף.

בזוית העין אני רואה אותו ואותה וזה סקסי לי. 

זה יפה לראות אנשים שאת אוהבת, אוהבים.

אני כבר די מסטולה מהכאב. 

הוא מחבק אותי מאחורה ואני מנסה להתכרבל בו בלי שיש לי את היכולת לחבק חזרה. 

ואז הוא שם את ידיו על גרוני ולוחץ.

וכל החדר הופך שחור בגוון ורוד עננים.