יומן מסע

ואז זה קורה.

ועצוב לי בצורה בילתי רגילה.

אני שותה יין ומעשנת אחרי שלא נגעתי בסיגריה חודשים.

ואני מתקשרת אליו. 

"בוא לחבק אותי קצת". 

ומוסיפה "בלי סקס. בלי בדסמ".

רק תחבק אותי חזק. 

והוא בא. 

אנחנו שותים כוסית יין.  ראשונה שלו. מס מיליון שלי.

ואני עוצרת דמעות אבל לא חולקת. לא צריך. 

אני מציעה את המיטה במצעים נקיים וריחנים והוא לוקח אותי אליה.

הוא נשכב לידי. הוא מחבק אותי. הוא מכרבל אותי בתוכו. 

הוא מלטף לי את הראש וכורך את רגלו סביב רגליי.

הוא מנשק אותי ברכות.

ואני נצמדת אליו כמו ילדה קטנה. 

ומרגישה מוגנת. 

ורצויה.

ולפעמים זה כל מה שצריך.