יומן מסע

אני יכולה לעשות הכל לבד. באמת. אני וונדר-וומן. הכל קטן עלי.

ומה שאני לא יכולה לעשות לבד, כמו עבודות חשמל או מיזוג, אני יכולה להעזר במישהו בתשלום.

אין שום דבר שאני לא יכולה לעשות.

אבל אני לא רוצה.

אני רוצה שתעזור לי. לא כי ביקשתי. כי אתה רוצה. אולי כי אתה רואה שאני עייפה וכי אתה רוצה להוריד ממני עומס, אולי כי אתה רוצה לפנק אותי. גם אם זה בשטויות. 

גם אם זה דברים קטנים כמו רק לתקן ידית שהבורג שלה הסתובב, וגם אם זה סתם לקנות חלב בדרך כי אתה יודע שחסר.  בלי לשאול "מה צריך?".

וגם אם זה בדברים גדולים יותר- כמו ילדים. כמו להקשיב. באמת באמת להקשיב.

אני רוצה שתעזור לי כדי לדעת שאני לא לבד בעולם. ושיש פה מישהו. תמיד.

אני רוצה שתיתן לי גב.

ובתמורה אני אתן לך כל מה שאתה צריך ושאני יכולה לתת, בעיקר כשאתה מדויק וברור לגבי הדברים שאתה צריך.

~~~~~~~~~~~~~~~~

הרבה זמן לא כתבתי בדסמ. 

ואולי בדרך זו או אחרת כל מה שאני כותבת הוא בדס"מ.

~~~~~~~~~~~~~~~

בהתחלה התחת שלי סופג בשקט. כלומר אני שקטה, כשהתחת שלי סופג. וזה לא מתחיל עם חימום. מהר מאוד זה מגיע לסטים ארוכים ארוכים שאני מתקשה לעכל. אני מתפתלת תחילה, אחר כך מבקשת הפסקה.

פרץ של צחוק יוצא ממני בצורה בילתי נשלטת. קצת כי יש פורקן מטורף אחרי שרציתי בזה כל כך הרבה זמן, וקצת כי זה נעים לי אבל גם מפחיד לי, וקצת כי יש בי הודיה כנה, וקצת כי אני בטוב. ממש ממש בטוב. 

אני מבקשת לגעת בי ומקבלת אישור.

הוא משפר תנוחה ומתיישב לי על הגב עם הפנים כלפי פלח גופי התחתון.

כל הנחתה על התחת מקרבת אותי עוד קצת אל עבר המוות הקטן, עד שאני שאני צורחת אורגזמה. 

לצרוח אורגזמה בזמן הכאב מעצים אותה עבורי פי כמה מונים. היא ארוכה מאוד, ועוצמתית, ובסיומה אני נשפכת על המיטה לנשימה קצרה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~

חומר הסיכה הקר מונחת על החור הצר בהפתעה. אני מחסירה נשימה. חוששת. הוא מתחיל לזיין לי את החור עם האצבע כאילו שהוא דופק כוס רטוב במיוחד. החור נענה לו. 

זה נעים לפרקים וכואב לפרקים. 

המנעד מעיף אותי ואני צורחת אורגזמה נוספת.

~~~~~~~~~~~~~~~

בעצם, לא. 

אני לא וונדר-וומן.

אני לא יכולה לעשות הכל לבד.

אני צריכה ורוצה- אותך.