זה היה מושלם משום שאתה כזה. ומשום שאתה דואג שיהיה כך. במוחך הגאוני, בידיך המיומנות, בנפשך הרגישה.
אתה מסתכל עלי.
קשוב אלי.
אני מעריצה אותך.
מרגישה שאני נולדת מחדש שם.
אני יוצאת מתוך הגוף שלי למסע.
ואתה שומר עלי,
אני יודעת ומרגישה ששומר עלי.
אני מתנדנת שם, מצד לצד בין ידיך, לא יציבה בעליל, אני כבר לחלוטין לא שם. זה בכלל לא הגוף שלי שאתה מנדנד. זה גם לגמרי לא נדנוד. זה גבול. מעקה ביטחון. אתה.
אני מרחפת לך שם. ונוזלת. עד כדי כך שאני מרגישה את שובל של הרטיבות של עצמי.
עומדת לא עומדת.
שוכבת.
זה לא הגוף שלי.
זה החפץ שלך שלך. חבילה בהפתעה. מריונטה בעטיפה. למרותך לחלוטין. נטולת יכולת אך יש לי הכל.
הראש שלי לא שם.
הוא נקי ומזוכך.
מתעופף לו בענני העונג שאתה יוצר ומושך, מקשה ורוקח. מאגיה של הגוף. ואתה מרחף מעל יצירתך ומנגן עלי מנגינות רטובות.
שלמות.
זו התחושה.
מקום.
מנוחה.
אין לי מילים לתאר את זה אחרת.
שלמות
מושלם.
תודה רבה אדוני
