מי אני אתך?
מה אני איתך?
אני לא יוזמת את המחשבות האלה - הן באות מעצמן. והאמת היא שכל מחשבה שעוסקת בך מסבה לי עונג.
אם כך.
אני מונה צירים, סביבם אני מסתובבת, מתלפפת כמו צמח מטפס שאתה לו האוויר והמינרלים הדרושים לו.
ציר הילדה.
אני הילדה שלך. גם כי אתה קורא לי ילדה, וגם כי מרשה לנהוג כאחת.
ילדה סקרנית שרוצה לחקור ורוצה לגלות ורוצה לנסות ולחוות. ובתוך כל זה אתה שומר עלי. מגן עלי. עוטף אותי. דואג לי. מלטף לי את הראש ומכין לי ארוחת ערב.
תודה אבא, היה טעים.
ציר הנשלטת,
יש בי את הרצון לשרת אותך. לעשות לך טוב. זה מעבר לעונג המיני, לסקס.
זה בלעשות לך מסג להרגיע אחרי יום עמוס. זה בלהכין לך משקה ולהדליק לך סיגריה. זה בלשטוף כלים אחרי ולסדר את כל הבלאגן שיצרנו. זה בלצות להגשים לך פנטזיות.
זה מתבטא בעוד צורות, שזה לא המקום לפרט. אתה יודע.
ציר המזו
זה ציר מיוחד. הוא התחיל מריח של גשם לפני בוא הסתיו והיורה. אתה זיהית את הצורך והרצון לפני שאני הבנתי מה אני רוצה. זיהית את הנצנוץ בעניים למראה כלי המשחיט. את הכוס הנוטף לנוכח האדמומיות המתגברת.
את הפחד הופך לנהרות של תשוקה.
אני עוד לא לגמרי מבינה את הציר הזה, ולא בטוח שאבין אי פעם. רק שצריכה מבינה, ובכך די לי.
זה לא ציר סאבי / נשלט בעיני. למעשה הוא מתנגש עם הסאביות מכיון שהוא דורש/מבקש במהות. אני צריכה כאב. אני מבקשת ממך כאב. יש פה את האגואיזם הטהור- את הצורך שלי.
למזלי, יש גם בך צורך לתת. משל עצמך, בלי קשר אלי.
וגם עם הזמן גיליתי שדווקא האכלה של צורך זה, הדרגדתית, במקצב והמינון הנכונים, מגדילים את אקספוננציאלית את שני הצירים האחרים.
ככל שאני כואבת למענך יותר, אני רוצה לכאוב יותר, אבל בבד בבד אני רוצה להיות ילדה שלך, סאבית שלך.
ציר המזו הוא הציר המחבר.
ולכן אולי זה לא מפליא, שבמרחק של כמה ימים, הצורך בו מורגש משמעותית.
על שלושת הצירים האלו אני נעה.
יום אחד אני יותר האחת. יום אחר , אני אחרת. רעבה לחום, לכאב, לשליטתך.
ותמיד מתגעגעת
על כל צירי וצורותי.
אליך.
♡
