יש בי צורך היום.
מפלצת שמרימה את ראשה ומזכירה לי .
רטט שעובר בגוף.
מן זמזום כזה שחשים אותו על גבי העור, והוא שולח גרורות למח.
ואני מדמיינת מתוך ערבוביה של רצון וזיכרון.
רואה את זה בעיני רוחי, את הפסים המדממים על הטוסיק האדום זה כבר. מפליגה עם זה על כנפי הדמיון.
רואה אותך נותן לי עוד ממנו.
ואותי מקבלת יותר ויותר. וזה מגוחך כי זה הרבה יותר ממה שאני מסוגלת לספוג.
אבל יש רצון, להיות במקום הזה איתך. לדחוק בגבול הפיסיים שלי עוד.
לגלות דברים עלי דרך הסיפור שמספר לי הכאב.
מדמיינת את השוט נוגע בי.
גם החדש שקניתי. הכבד.
וגם הישן שלנו. שמכירה כבר.
צורב, כמעט ללא מגע מנחם.
קצובות.
במשך שעות ללא הפסקה.
עם פאוזה של כמה שניות בין מכה למכה.
ואולי מדי פעם כלי משחיט אחר. מכאיב יותר. דורש יותר ממני.
מדמיינת אותך צמוד אלי לפעמים. חשה את חום גופך.
עד שאני אינני אני.
עד שאני יוצאת מהגוף שלי למסע מרחף מעל החדר ומביטה על עצמי ועליך מלמעלה.
ואנחנו הכי יפים ככה.
הכי קרובים.
והכי אוהבים.
הכוס נהייה רטוב למחשבה. נוזל ממש.
מדמיינת וכמהה.
מאוננת וגומרת על המחשבה הזו.
אני נזכרת איך שפעם כשרק הכרנו, ממש ממש בהתחלה , אמרתי לך שאני יותר bd וחלקים ספציפיים של s, הסאבמיסיב, מאשר m. ואתה חייכת ואמרת לי , בביטחון של מי שיודע "אבל את מתה להיות שם".
אז אני קצת שם אדוני.
וויש סיכוי טוב זה קיים בי הרבה יותר ממה שאני עצמי חשבתי.
אמרתי כבר בפוסט קודם שאני לא בטוחה בכלל שזה בדסמ. או שליטה. לבקש ממך, ככה ישירות, ככה מפורשות. ככה.
אבל, גם להכחש לזה יהיה להתכחש לעצמי. ואני עסקתי בהלכחש לעצמי במשך שנים רבות מדי מכדי להמשיך בזה גם איתך.
ואולי,
אולי
פעם
תסכים.
♡
