סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 6 שנים. 23 בנובמבר 2017 בשעה 18:20

ופתאום הרעב המטורף הזה,

שמתגנב לכל חלקה בי.

למילותי

למחשבותי

למראות עיני.

 

מנפח לי את הדגדגן עד שאפשר לחוש בו את דופק ליבי.

 

והוא אדום וגדול.

חם ורטוב.

מזמין.

 

רעב המטורף הזה לחוש אותך.

רעב לאופל.

ללמטה.

לתחתית.

לשחרור המיינד בכימיקלים המצויים בו עצמו,

לשחרור הלב הכואב את הגעוגע ואת הטלטלה שעברנו,

לשחרור החיה הטמונה בך,

הזועקת לקחת,

לנצנוץ בעיניים הטורפות, מאיימות.

 

להקלה על עונג העצור במגע מחוספס.

לפטמות הזקורות, הנמחצות באצבעותיך.

ונוזלים.

כל כך הרבה נוזלים. 

 

עד שלא אשמע דבר.

ורק צליל אחד 

שאני כמהה לו כל כך.

 

 

 

צחוק השחרור שלך. 

 

 

 

רעב אדוני.

רעב

רעעעעעעעעבבבבבבב

סועד קשוח - אני מכיר מאיזשהו מקום את הצליל הזה.
ואם נרצה לדייק את המחרוזת המוזיקלית של צחוקי בזמן שאת מחללת בי ומרטיבה את כף רגלי השמאלית.
למעשה אני כלי בפיך, כלי שאיבה, המתנגן בזמן שאת שואבת ומלקקת את הפומית.
לכל שירייך אני כינור????
לאאאאא
לכל שאיבותייך אני בסון בקול טנור עם סטיות פלצטיות.


(ודיר בלאק למחוק לי שוב פעם את התגובה זונה)
לפני 6 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - אדוני,
לפעמים דברים שנעשו, לא ניתן להחזיר חזרה, טבל יש טעויות שעושים רק פעם אחת :).

אני מתגעגעת אליך כל כך.
להיות תחתיך.
אתה חשוב לי כל כך.
הפכת את חיי, שיפרת אותם,
ונוכחותך בהם- מביאה לי אור ואושר, שמחה ועונג, שלווה ושקט.

תודה
}{
לפני 6 שנים
סועד קשוח - שמת לב שהבריטון של הלילה של הלילה התחלף בטנור של בוקר.
תוקע בשופר
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י