הוא מספר לי שמביט אל השעון ושיש לנו מלא זמן.
אני שוכבת על הריצפה. פני בתוך הכרית ואינני רואה.
"מהמתח שבי אני בעיקר חרמן על הכאב שלך אז בכלל לא נראה לי שהכוס שלך יקבל הערב טיפול.
יהיה כואב היום. מאוד. בעיקר באיזור התחת."
ואני רואה עליו כמה שהוא רציני.
ואיזה פחד קדמוני בי פורץ החוצה מתוכי. שיני נוקשות.
הוא מתחיל לנגן.
ואני מדברת אל עצמי בראש.
מזכירה לעצמי שאני רציתי בכלל, ביקשתי והתחננתי. ואיזה מן דבר זה ליבב ככה.
אני מנסה לנשום, להכיל את עוצמות הכאב, אבל נכשלת. פעם אחר פעם.
בהפסקה הקצרה שהוא עושה, הוא מלטפף לי את התחת הכואב, חש ברטיבות הרבה ביריכיים.
אני מרימה אליו קצת את הטוסיק כמבקשת.
"את רוצה אצבעות, סאבית?"
"מאוד אדוני"
"לא היום, בייבי. לא היום".
אחרי כמה שעות, אני עייפה.
בכיתי את כולי החוצה.
הכאב נספג בי, ואני מתעופפת במחוזות אחרים.
ואז, כשאני הכי לא מצפה לזה, הוא מצמיד אלי את המגיק ומגמיר אותי 3 פעמים.
הוא לא שוכח להמשיך לנגן עלי תוך כדי, עם הקיין.
