יומן מסע

אני מוצאת את עצמי עם רצון להכאיב לו עוד.

אני רעבה לזה.

משהו בזעקה שלו מתמזג יפה כך כך עם השקט שלי.

ואני חסרת סבלנות ממש.

לשמוע אותו מילל תחתי, ולהגיד לו "שקט זונה".

לראותו רועד ממגע ידי, ולהגיד לו "תפסיק לרעוד".

והוא מתעלה על עצמו שם.

ומפסיק.

אני רעבה להכאיב לו עוד.

רעבה להביא אותו לקצה הזה שלו, עם הניצנוץ בעיניים, ספק מהנאה וספק מפורקן, ולקרב אותו לחיכי מיד אחרי.

ללטף אותו.

ברטר של שקט שלו תמורה השקט שלי.

100 מכות של קיין.

ככה באמצע הדרך.

משנה את כלל תוכניותי כי לא מתאפקת.

אני רוצה להכאיב לו עוד.

להכניס לו יד לתוך בית החזה ולשלוט בקצב פעימות הלב.

לסחוט את האיבר, הרטוב, האדום, ולפמפם דם לכל חלקיו.

שומע,

תבקש.

תבקש כדי שאני אדע שאתה רוצה.

תבקש הרבה. 

תבקש ללא הפסקה.

אני רוצה להכאיב לך.