אני נשלטת שלו. סאבית.
באמת שלו.
זה מתבטא בזה שאני רוצה שיהיה לו טוב.
בעיקר.
אני רוצה להנעים לו, ולגרום לו אושר.
אני רוצה (וגם אוהבת מאוד) לספק את הייצר הסאדיסטי שלו. אני אוהבת להרגיש אותו נהנה מגופי.
אני אוהבת לדעת שטוב לו איתי. שמסופק לו. וחוויתי לו ונעים לו. ואדום לו בלב.
אני סאבית שלו.
אבל , בי, כשלעצמי, יש סאדיזם משלי. שטן קטן ודי מרשע שחיי בי.
ולכן אני מסשנת.
עם חום ורגש. אבל אני מתיימרת לחשוב שזה לא פחות אינטנסיבי כשלעצמו.
כשביקשתי ממנו לסשן נשלט, הוא הסכים. ביקשתי ממנו שיהיה נוכח.
רציתי אירוע זוגי. אירוע מקרב בינינו, אפילו שנוכחים בחדר שלושה.
אז חיפשתי.
מי שיענה לקריטריונים שלי. הלא פשוטים. ובהתערבותה של מלאכית נמצא הטוסיק הנכון.
הוא הגיע אלי. ולאחר שיחת היכרות קצרה בשלושה, סישנתי אותו כמי שמסשנת בפעם הראשונה מבחינה ריגשית. חשתי התרגשות, עוצמה ומסוגלות.
חשתי הענקה שלו, כפי שרק נשלט מהנשמה (לעומת נשלט מהזין) יכול לעשות.
אינני מאמינה בבדסמ קר. לא עושה בדסמ מרוחק.
נראה לי, שלא עשיתי גם הפעם.
אבל אי אפשר שלא לחייך לנוכח הזין המזדקף מצליפת השוט. אי אפשר שלא לחייך לנוכח הטפטופים .
הוא הכיל את הכאב שהענקתי לו. ואני , עפתי לא פחות ממנו, כילדה משחקת במגרש משחקים חדש, מגלה את כל המתקנים שיש, באישור אבא שלה, שעומד ומשגיח, ומזכיר לה דברים ושומר- גם עליה. וגם עליו.
ויש עוד מתקנים לגלות.
ואז כשזה נגמר וראשו נח בשקט בחיכי, היבטתי בעיני האיש שלי, אדוני, ולא יכולתי שלא להעריץ.
כשמציעים לגבר לצרף אישה, הרוב יסכימו. מה יסכימו? יקפצו על המציאה. אבל לאפשר לנשלטת שלך, לסשן לעינך נשלט, לסשן ממקום טוב וחם ומחבק? לזה נדרש גבר. אמיתי. חזק. עם עמוד שדרה וביטחון.
התגאתי בו שהוא כזה.
הערצתי אותו על היכולת הזו,
ורציתי , אחרי העוצמה שהוענקה לי, לתת לו את כולי ככה. עבורו.
רציתי לתת לו אותי, מועצמת, מחוזקת, במיטבי.
היתה לי חויה מטורפת כדומית על נשלט, סאבית של אדוני.
תודה רבה.
