יומן מסע

מאז שקצת בגרתי במסע שלי בבדסמ, שנאתי משימות  כאלה של "לכי תאונני בשירותים ותצלמי לי".
זה לא שיש לי ביקורת למי שנהנה מזה, ההיפך- שיהיה לו.ה בכיף, אני פשוט חדלתי באיזשהו שלב, די מוקדם, להכיל את זה בנפשי.

זה שונה ממצב בו כשזה מגיע בקשר בוגר, יציב, כשזה עוד רובד אחד במלא רבדים אחרים שקיימים, מאשר בתחילת קשר חדש, בו מבססים שליטה וסאבמישן- שעל כך בעצם אני מדברת.

זו לא שליטה מנטאלית בעיני.
אם כבר? זה זרז טוב לסלידה ופרידה עבורי.

אבל שליטה מנטאלית אכן קיימת בקשר שכזה.
במה היא מתבטאת עבורי?

היא מתבטאת ברצון שלי, האמיתי, ומתוך הבטן שלי, לעשות מה שהוא רוצה/אוהב. וכלל לא חשוב מהו אותו המשהו. לא רק באירוע נקודתי כזה או אחר, אלא כמצב תודעתי רציף ומתמשך.
לא כי אני "כנועה" או כי אני "סמרטוט" או כי אני "תלותית".
אלא כי אני שלו.
אלא כי יש בי סאבמישן ברמה כזו שזו לא שאלה בכלל ו"מה שתירצה" מקבל משקל אמיתי. כי אני רוצה גם.
איתך ובישבילך.
כי אתה עושה לי כל כך הרבה טוב, שאני רוצה לעשות לך טוב.  כי אין אופציה אחרת בכלל.

שליטה מנטאלית ברמות מתקדמות, בעיני- כשהסאבית יודעת מה הדום שלה רוצה אף מבלי שהוא יגיד לה. והיא מצידה, במקביל, עושה את זה בחיוך, ברצון ובלב נקי. ממקום טוב.
חייבת להיות הלימה.***

המצב הזה, כמובן הוא תוצר של תהליך.
הוא איננו נוצר יש מאין, והוא תוצר של עבודה. שלו בעיקר. אין אינסטנט ואין עיגולי פינות.
יש לבנות רמות אמון ורמות ביטחון. במידה רבה - הסאבית שאת זה הסאבית שהוא כדום בונה בך.

ממרומי 5 חודשים שלנו, הקשר עודנו צעיר.
ואני מודה שאני לא תמיד יודעת מה הוא רוצה, מבלי שהוא אומר.
אבל יש דברים שאני כבר כן יודעת.
דברים קטנים ומחייכים, ועוד לא צללנו לעומק של הבריכה העמוקה, וגם זה, אני מקווה,  עוד יקרה.

אז במסגרת הדברים הקטנים, והמחיכים-
אגלה לכם- הוא אוהב שאני גומרת איתו.
הוא מעולם לא ביקש ממני המנעות,
אבל אני יודעת שהוא אוהב שאני גומרת איתו.  רק איתו..
אז כשהוא מחליט להגמיר אותי,
כמו אתמול,
ואני גונחת את נפשי לאלוהים ואליו,
אני מודה,
בינינו ובין עצמי,
שהצלחתי להחזיק מעמד את כל השבוע הארוך הזה.
וגם- שהוא מקשיב לי כשאני מייללת, אפילו שאני לפעמים מיללת מדי.

ככה זה פוסטים לפעמים,
מתחילים רציני למדי,
ונגמרים בחיוך.

אדוני,
אני גם יודעת שאתה לא אוהב שאני מבקשת. ואם אני מבקשת, זה עולה לי בהמתנה.
ההמתנה הזו מורגשת לי בתחתונים,
והרטיבות הזו, שנבנית בי, מציפה לי את המח, עד שהתאים האפורים טובעים.
גלגל הצלה, אדוני?

~~~~~~~~~~

נשק אותי ב 1000 נשיקות בכל גופי הלבן.
תעניק לי כאב .
כזה שיעזור לי להיות טובה עבורך,
כזה שאני יודעת שיקל גם עליך.
האדים את עורי עד שיהיה אדום כמו ליבי הקטן שמתרחב למגע שלך ומאיים עליי שיתפוצץ. רתק אותי חזק חזק לא כי אני מאיימת לברוח  אלה כי הריסון נדרש לי,  להכיל אותך בתוכי, להכיל אותי בתוכך, להכיל עוצמות.
 עכשיו אני לא רק צפה, אדוני,
אני גם סוערת.
בטוב.
בקול.

****

אני רק רוצה להוסיף הסתייגות קטנה.

משמעותית.

כשהוא רוצה, ואת יודעת שהוא רוצה, ולמרות הרצון שלו ולפיכך גם שלך ,הנפש שלך איננה מאפשרת? אזי זה תפקידו, להיות המבוגר האחראי. לשמוע את מילת הביטחון שבך כאולי היא בכלל לא נאמרת. לשמור עליך. לתפוס אותך.

זה תפקידו - לדאוג שהשתן לא יעלה לו לראש. 

זוהי אחריותו.