רה-ארגון

גררררררררר
גרררררררררררר
גרררררר

לא זוכרת את הרגע המדוייק בו איבדתי את שפיותי.
זוכרת שזה קרה אחרי רצף ארועים שהתרחשו בלי שהייתה לי איזושהי יכולת להשפיע עליהם.
ואז החלטתי לעזוב ידיים, להרפות.
שנייה אחר כך נכנסתי לאופוריה בלתי ניתנת לתיאור.
חיוך ענק כל הזמן, התייחסות קלילה גם אל הדברים הכי רציניים, אושר צרוף.
על אחת הכתפיים, לא זוכרת אפילו איזו מהן, ישב איזה שדון וצרח שאפסיק אבל אני הצלחתי להתעלם ממנו באלגנטיות.
החיים סביבי המשיכו להתנהל כסידרם ורק אני התנהלתי לידם, כמעט נוגעת אבל לא.

מתישהו שפיותי חזרה, לא כי הזמנתי אותה, סתם כי היא החליטה שעכשיו היא רצוייה.
אז עכשיו אני שוב שפוייה וכולם סביבי יותר רגועים ממצבי. אני פחות.
היה בה משהו משחרר, באי השפיות, משהו כאילו נטול אחריות וממכר.

אי אפשר לחיות כך לנצח. עכשיו אני שפוייה עם כמה זכרונות טובים במיוחד וגם עם כמה אנשים שנכנסו בדיוק ברגע ההוא ונשארים גם עכשיו, עם המפוכחת.
מקפידים לספק לי את טיפת האי שפיות שהכרחית עבורי, ולדעתי לכל אחד.

לבובה על חוטים לפחות יש חוטים.
לי היה רק פתק בחולצה.
הפתק המעצבן הזה שתמיד אני זוכרת לגזור. הפעם שכחתי.
הוא שמח.
מורמת ומורדת מפתק חולצה.
מובלת ברחבי הבית מפתק חולצה.
נתלית על קולב כמו בובה שכרגע אין לה תפקיד בהצגה.
אם רק לא הייתי מוצאת את עצמי נהנית הכל היה פשוט הרבה יותר.
לא שריטה. מכתש!!!
אוהבת את המכתש הזה.........

נמש כתבה שנגזר לה קופון קצוב לאהבה.
אני כל כך מקווה שאין מיכסה לקופונים האלה.
אם יש - שלי כבר נגמרה.
4 גברים אהבו אותי באמת ובתמים, עמוק מהלב ומהעיניים.
2 גברים אהבתי אהבה עד כלות הנשימה, ללא כל יכולת להתנתק גם כשצריך היה.
וזה המון.
תוהה אם נשארו לי שני קופונים נוספים.

יום שלישי
יום החופש שלי
האפשרויות רבות מספור
לא בא לי כלום.

כן בא לי משהו.
זה לא מתאפשר.

הוא רחוק מידי.
היחיד שמרטיט את נימי נפשי
היחיד שמזכיר לי מדוע אני באתר הזה
היחיד ש..........

הערב אני שוב כלבה קרה.
הייה מוכן בייב, הנה אני באה...........

פרלין פתחה פתח, צריך לכתוב תודות אחרי מסיבות.
אז הנה שלי.
ומי ששכחתי - לא לסלוח ולנקום בי כהלכה!!!

תודה ראשונה לקרח הסקסי שנתן לי להניח ראש במיטתו אחרי טונות של אלכוהול שמנעו ממני כל אפשרות לנהיגה הביתה.
תודה להאמפרי, השולט היחיד באתר בכלל ובמסיבה בפרט על כך שהיה כוסון מתמיד.
תודה לנמש שכשעניתי על שאלתה התעקשה ושאלה: את בטוחה? וגרמה לי לאמר את האמת ולקבל סוכריות לילדים.
תודה לדומי. תודה לדומי. תודה לדומי.
תודה לקטסטרופה שאמר משפט שהתלבש לי בול על מצב הרוח באותו רגע.
תודה לאש שגורמת לי לקפץ כמו עיזה כל פעם מחדש.
תודה לסגולה שהזכירה לי מישהי מהעבר וגרמה לי להרים טלפון.
תודה למגשימי הפנטזיה שלי, אלו מהפוטס הקודם.
תודה לרננה ששוב הוכיחה שגיל זה פיקציה.
תודה לנימפה שתמיד תשאר בלה בלה שלא הבינה על מה לעזאזל אני מדברת למחרת.
תודה לאדון אכזר ששם לב שנעדרתי המון זמן.
תודה למאסטר F - הוא כבר יודע על מה.
תודה לאמילי, על שאיפשרה את כל התודות האלו.
תודה לאיש הגדול שחיבק אותי כשהייתי שיכורה וקנה לי עוד קצת אלכוהול כדי שאהיה קצת יותר שיכורה ושלמחרת הכחיש בתוקף שעשיתי בושות ואמר שהייתי מקסימה!!!

והכי מכולם, תודה מיוחדת לזוג מיום חמישי שכנראה אסור להזכיר ניקים שלהם ולכן אלחש על אוזנם, תודה להם על כך שהם חברים שלי.........
ואם ביום חמישי עסקינן - תודה לקווינסי :-).

אני אי פעם אתאושש מהפורים הזה?????????

הימים האחרונים מרגישים לי קצת כמו דז'ה וו.
כל פעם מחדש - בסיטואציה הזו כבר הייתי........
אנשים מהעבר הקרוב והרחוק צצים, חלקם טובים לי יותר וחלקם פחות, אומרים משפטים ששמעתי בעבר, משפטים שאוהבת לשמוע, משפטים שפחות.
למדתי לסנן.
ביום חמישי היה איש מהעבר שרקד עם עצמו לידי כשרקדתי עם עצמי והיינו הכי ביחד שאפשר. ההוא שתמיד העיד על עצמו כונילי. הכי שולט שאני מכירה. השביע בי געגוע.
ביום שישי איש אחד בחצאית וקוקיות לקח לעצמו איש אחר עטוי במעט מאד לבן וביחד הם הגשימו לי חצי פנטזיה ישנה.
ושיחת טלפון אחת ארוכה מאד אתמול ניסתה לשים אותי במקום בו הייתי, במקום אותו עזבתי, מקום שהיה טוב והיה רע ובלבל וחשף וקילף ולא חזרתי לשם. מרוב אהבה לאיש לא חזרתי.
ושיחת טלפון אחרת קצרה מאד אתמול ניסתה גם היא לשים אותי במקום בו הייתי, במקום אותו עזבתי, מקום שהיה טוב והיה רע ובלבל וחשף וקילף ולא חזרתי לשם. מרוב פחד לא חזרתי.

והאושר שלי הוא בחירה מפוכחת. והוא לא מזוייף. ורוב הזמן אני מחייכת עמוק מהבטן. לפעמים לא.

מוצא חן לי הדז'ה וו, נעים לי לגלות שאני מתמודדת עם אושר גדול, עם עצב גדול, וממשיכה בנתיבים שבחרתי לי.

פוסט הזוי!!!

גם כשרקדתי את עצמי לתוך הטירוף ביומיים האחרונים
בראשי כל הזמן הייתי למרגלותיך.
מה זה משנה אם האנשים סביבי לא ידעו,
אני ידעתי!!!
I LOVE BDSM


לוח הרכבות הפך להיות חומר הקריאה העיקרי שלי בזמן האחרון :-).

איזה מזל התחיל לרדת גשם
איזה מזל שלא הייתה לי מטרייה.

כשידיי כפותות מאחור
כשהשכמות כמעט ונפגשות
כשהכאב משחרר, מחבק
כשאצבעות נסגרות על פטמה
כשהלחץ גדול מנשוא
כשנושכת שפתיים בכוח
כשכמעט מתחננת על חיי
בדיוק אז
אתה מיישיר מבט
מלטף לחי
והכל נרגע.
הכאב כלא היה.