רה-ארגון

להציל כלבה מתוקה ומיוחדת אחת מהרדמה.
לשמח לב איש מתוק ומיוחד אחד,להביא לו כלבה,ושיפסיק להיות לו עצוב לחזור לבית ריק.


קפה וקרואסון בנתב"ג 2000.
בהייה במטוסים ממריאים ואני איתם לארץ שומקום.

רכישת 3 דיסקים במחיר מצחיק, דיסקים שעושים לי גורו גורו בבטן:
דומינו - ארקדי דוכין ומאיר בנאי.
כמה אהבה האוסף - מאיר בנאי.
להרגיע - ארקדי דוכין.


סיאסטה של שישי ארוכה במיוחד,
התעוררות לכוס קפה שהכינה ביתי, גלגול על השטיח עם בני.


התחלה לא רעה בכלל לסופשבוע.


רק כושלאמאשלו הגוש הזה שעדיין בבטן מסרב להיפרם.

לפעמים לוקחת הימורים ואפילו מצליחה בהם.
הימרתי ונסעתי אליו.

נגיעות.
מבטים.
פלירטוטים.
משחקים.
גיחוכים.
עינוגים.
גלגולים.
ופתאום - בקצות העצבים.
כאבים.
טובים.

"תשארי לישון מפגרת".
אוספת מפתחות מהשולחן
מנשקת
מסובבת ישבן לספאנק פרידה
ונוסעת הביתה.

אוהבת לישון באלכסון.

הנה שוב מתחיל הבוקר, שנינו שוב פוקחים עיניים
הנה שוב השיר שלך את מתעוררת לעולם
אני קם ראשון ביננו, יש דברים קטנים עדיין
בואי ונפתור אותם , כדי שיהיה מושלם
הנה שוב את מתמכרת, לרגשות ומספרת
שחלמת עליי בלילה, שהבאתי לך פרחים
נשיקות קטנות בבוקר , נשיקות קטנות בערב
תסתכלי החוצה הנה, השמיים מאירים
רק לפעמים באמצע צחוק על הפנים
משתוללת כאן סופה , כמו באיסלנד
מה קורה כשרע לנו בפנים ?
את חוזרת מהכפור
אני בא חשוף באור
ומחבק אותך חיבוק שלא נגמר
ולוחש "אלמלא היית כאן , אין לי שום מחר "
הנה שוב מתחיל הבוקר, הנה שוב פוקחים עיניים
אתה רחוק כמו סאן פרנסיסקו, את אומרת תתקרב
נשיקות קטנות בבוקר, אני מנשק לך ת'עניים
ושואל תרצי קפה, ומתכוון לומר אני אוהב

תודה.


*פוסט נטול תגובות בבקשה.

ילדה יפה שלי,
זו שלאחרונה הפכה מלהיות רק בת של אמא לחברה כל כך קרובה.
ילדה יפה שלי,
כל כך מסובך העולם לתוכו את גדלה.
ילדה יפה שלי,
מסתכלת עלייך ישנה, סומכת על אמא שתשמור ותגן.
ילדה יפה שלי,
יום אחד תביני שזאבים כמו של כפה אדומה יש לא רק באגדות.
ילדה יפה שלי,
אמא לא יכולה לגונן מהכל.
ילדה יפה שלי,
אמא לנצח תגונן מכל דבר שרק אפשר, עד הסוף, עד הקצה.
ילדה יפה שלי,
לאחרונה זה הופך להיות קשה יותר אך אמא לא מרימה ידיים.
ילדה יפה שלי,
הנה את מתעוררת ואמא מוחה דמעות ומבחינתך עולם כמנהגו נוהג.
ילדה יפה שלי,
אמא כל כך אוהבת אותך.

יום המשפחה.
ארוחת ערב בבית הורי.
כולם שם, המשפחה המורחבת. חמה, אוהבת, טיזרית, מצחיקה, עוקצת, מחבקת.
המשפחה שלי כמו שאני אוהבת אותה.
אחד חסר. לא באמת חלק מהמשפחה אבל לגמרי כן.
מסתבר שהם חשים בחסרונו, מילה פה ומילה שם והנה שמו עולה.
הילדה צריכה לבנות דגם? למה שלא תבקשי ממנו?
אני חותכת את הנושא באיבו: לא!!!!
הם מופתעים, אומרים שבכל מריבות העבר שלנו הייתי אומרת זאת בעצב, היום אמרתי זאת בכעס ובבטחון רב.
כך הם אומרים.
אני לא בטוחה.
לא מצליחה להחליט אם הגוש הזה הוא עצב, כעס או שניהם גם יחד.


לפני 5 שנים יצאה אישה אחת ממשפחתנו עקב גירושין.
לפני שנתיים יצא איש אחד מאותה סיבה.
היום יצא אחד נוסף, בנסיבות אחרות לגמרי.

המשפחה גדלה לכוונים אחרים.

בטח גם אני אגדל.

התגשם לי חלום.
אז נכון שעד שהוא התגשם לא ידעתי שאני חולמת אותו.
ונכון שעכשיו, כשהוא התגשם, לא לגמרי ברור לי איך אתמודד.
ונכון שכשאנשים ישמעו מהו אותו חלום הם יתהו אם אני צריכה חיבוק כי זה לא יישמע להם כמו חלום שהתגשם.
אבל זה כן.
התגשם לי חלום.
אם הבחירה הייתה בידי הייתי בוחרת לא להגיע למקום שחולם כאלו חלומות, אבל לפעמים החיים מובילים אותנו בנתיבים בהם לא תכננו לצעוד וחלומות נרקמים ללא כל עזרה מצידנו.
מי יתן ולא אחלום עוד חלומות כאלו, מי יתן ולא יהיה לי צורך בהגשמתם.


טוב,נו,אני יודעת שאתם לא מבינים כלום? אז???
העיקר שאני מבינה :-).

בדרך כלל כותבת פוסטים ממילים שלי בלבד.
היום מתאימות כל כך מילים שמישהו אחר שר, חייבת.
חוץ מזה שיהודה נורא סקסי עם זיפים...........

"פחות ועדיין, עדיין פוגע".

מסתבר שיש דברים שאי אפשר להתרגל אליהם.

מקל במבוק מכה על רצפת פרקט.
מקל במבוק מסתובב בנקודה הכי רגישה.
מקל במבוק מחליק שבילים על גופי.
מקל במבוק מצליף בנקודה הכי כואבת.
מקל במבוק מתיישב שוב ושוב על אותו התלם.
מקל במבוק סמוך כל כך לאוזניי.
מ ו נ ו ט ו נ י


ידיים על העיניים.
המראות לא עוזבים.
ידיים על האוזניים.
הצעקות זה מבפנים.
מקל במבוק.

אז מה אתה יותר, איש יקר שלי, כואב או כועס?

ואתה, איש חדש שלי, מצפה, חושש או חושב שעל הדרך הטובה ביותר להציג את הדברים כדי שהסיום יהיה כפי שאתה מבקש?

ואני? משועשעת או רוצה לנקום את נקמתו של האחר?

ואני? מאוכזבת מעצמי או גאה בי?

בליל של רגשות בבליל של אנשים.

אתמול בלילה כל כך רציתי לייפות את האמת, לתת לזמן לעשות את שלו בלי לחשוף את כל שמתרחש בלב ובראש.
אבל לעזאזל, לא יודעת לעשות זאת.
תמיד הכל בפנים, על השולחן, בלי סודות, בלי טיוחים.

בטח מפסידה המון בדרך, עם דעותי הנחרצות ואמירותי הנחרצות לא פחות.

וואלה......... אז מפסידה.

לפחות נאמנה לעצמי.