גבעת הקפיטול

יש רגעים.. 

את עדן מצאתי באתר הכרויות, כל הפרטים חוץ מאחד לא חשובים. עדן חיפשה שולט, מישהו שיוביל אותה  מישהו שידריך ויחנך אותה . דיברנו קצת בצ’אט, שלחנו תמונות והיתה התאמה מיידית . קבענו להיפגש  עדן קיבלה הוראות ברורות לאן להגיע, מה ללבוש ואיך להתנהג. עדן הסכימה לכול וקבענו להיפגש אצלי בבית. עליה ללבוש חצאית קצרה, חולצה מכופתרת, חזייה אדומה וחוטיני.

אני יושב בסלון, לבוש בחליפה אפורה מעונבת ומתבונן בטלוויזיה הכבויה , בסלון ספה גדולה ועוד 2 קטנות לצידיה, ברקע מתנגנת מוסיקה שקטה ונעימה , במרכז 2 שולחנות סלון משתלבים ועליהם מונחים שלל צעצועים ומכשירים, באמצע הסלון שטיח אפור מרובע , גדול ועבה. נקישה בדלת בדיוק בזמן שקבעתי.. "תיכנסי" אני דורש . עדן עומדת בפתח, לבושה בדיוק כמו שסיכמנו. אני מזמין אותה להיכנס, היא נכנסת  אני סוגר את הדלת ונועל אותה מאחור. עדן מסתובבת אלי ונעמדת מולי , אני אומר לה “את רואה את השטיח בסלון? מהיום זה המקום שלך לכי תעמדי עליו ובמרכזו ״. היא הולכת ונעמדת על השטיח ואילו אני מתיישב על הספה.

“שלום שפחה” אני אומר לה, עדן מסתכלת עלי.
“אמרתי שלום שפחה”.
“שלום” היא עונה, המבט שלי עליה כל הזמן.
“כיוון שזו הפעם הראשונה שלך אני אסלח לך שפחה, מעכשיו סוף כל משפט שלך נגמר באדוני, ברור שפחה?”
עדן מסתכלת עלי ועונה “כן אדוני”.
היא עומדת מולי ואני מתבונן בה , “תסתובבי” אני אומר לה.
היא מיד מבצעת ועושה זאת באטיות תוך שהיא מראה לי מה היא לובשת.
“לא הבנת אותי שפחה, תסתובבי ותעמדי עם הגב אלי”.
עדן מסתכלת בי במבט מופשל ומיד מצייתת.
“תרימי את החצאית, אני רוצה לראות את הישבן שלך”.
היא תופסת את החצאית ומרימה אותה. יש לה ישבן משורטט ויפה, החוטיני יושב עליו מצוין.
״תעמדי ישר שפחה, פנים אלי!” עדן מצייתת.
“תורידי את החולצה” אני פוקד עליה, עדן מסתכלת עלי.
“שימי ידיים על החולצה שלך שפחה, תפתחי אותה”.
“כן אדוני״ היא עונה ומתחילה לפתוח את החולצה. היא מורידה את החולצה, אני מסתכל עליה, “עכשיו את החזיה שפחה!”.
עדן מעט מהססת , עוברות מספר שניות ואז, “כן אדוני” היא אומרת. היא חושפת חזה יפה, פטמות זקורות, מחכות ומצפות לאצבעות שלי, זה יגיע עוד מעט. אני מתבונן בה , בוחן אותה, עדן משפילה את מבטה.
“ראש לפנים שפחה! את מתביישת במשהו?”
עדן מרימה את ראשה ומתבוננת בי , “לא אדוני, אינני מתביישת אדוני” היא עונה.
“אז תעשי את מה שביקשתי ממך”.
עדן מצייתת, תוך מספר שניות היא עומדת מולי ערומה, המבט שלה מתיישר קדימה ללא תזוזה . אני קם, מתקרב אליה, חולף על פניה ולוקח מצליף מהשולחן - מצליף באורך של מטר,  צר, ארוך וגמיש. אני מנופף בו באוויר, שריקה נשמעת ועדן זזה באי נוחות. אני מניח את המקל בעדינות על הלחי שלה, היא לא זזה, מצפה למשהו שיקרה.
“שבי על הברכיים שפחה!” אני פוקד, ועדן מצייתת. אני מניח את המקל על הירך שלה .“תפתחי רגליים שפחה” אני פוקד והיא נענית.

“ידיים מאחורי הגב שפחה, ראש מורם קדימה, בואי נתחיל מכיתה א' שפחה” אני אומר.

אני מתקרב אליה ועומד מולה, הזין שלי כבר זקור , פוקד עליה להוציאו והיא פותחת את הרוכסן ושולפת אותו בעדינות , “תפתחי את הפה שפחה!”
עדן מהססת לשנייה ופותחת פה גדול, אני שם את הכיפה של הזין בפה שלה.

"תריחי אותו  תרגישי אותו, תתמכרי אליו אני לוחש לה"  פה גדול שפחה שלי ועכשיו ״תמצצי לי שפחה!״
עדן מיד מתחילה למצוץ.
״בזמן שהזין שלי בפה שלך תסתכלי עלי כל הזמן״.
עדן מסתכלת עלי מלמטה. אני שם יד על הראש שלה, אוסף את השיער השחור והארוך שלה, אוחז בו בחוזקה , מושך מעט והיא נבהלת, מרימה את הידיים ושמה אותן עלי.
״ידיים מאחורי הגב שפחה!״ אני מיד פוקד , היא מצייתת.
אני מחזיק את הזין ביד אחת, ״תפתחי הפה שלך גדול שפחה, לא לסגור אותו!”
עדן פותחת את הפה ואני מכניס את הזין לפה שלה, עמוק יותר ממה שהיא ציפתה , היא מרגישה אותו בקצה הגרון שלה.
״את יודעת מה זה גרון עמוק שפחה?״ אני שואל ומסתכל על איילת מלמעלה. עדן מסתכלת למעלה ולא עונה, אני מושך את השיער שלה, מסמן לה שאני לא מרוצה.
״לא אדוני!״ היא עונה.
״למי שייך הפה שלך שפחה?” אני שואל.
“לך אדוני״ עדן עונה.
״תשאירי ידיים כל הזמן מאחורי הגב שלך שפחה, תפתחי את הפה שלך ואל תסגרי אותו בלי אישור שלי! ברור שפחה?״
״כן אדוני״ עדן עונה ופותחת את פה גדול. אני מכניס את הזין לפה שלה, לאט לאט, עמוק. אני מרגיש את הכיפה נגועת לה בקצה של הגרון, עדן נרתעת קצת. אני תופס את השיער שלה חזק מכניס את הזין עוד קצת. אני רואה שהיא מתחילה להחנק, אני ממשיך, מתעלם, הזין נכנס עמוק יותר לגרון שלה והיא מנסה להוציא אותו. אני תופס חזק את השיער שלה.
״ידיים כל הזמן מאחוריי הגב שפחה!״ אני מצווה עליה, היא לא יכולה לענות, רק משאירה את הידיים מאחוריי הגב. אני מכניס את הזין יותר עמוק עד שקצה האף של איילת נוגע בי. אני מחזיק את הזין עמוק בגרון שלה, מסתכל עליה נחנקת. לאט לאט אני מחליק אותו החוצה , “לא לסגור את הפה כשהזין יוצא שפחה!” אני פוקד ומוציא את הזין מהפה שלה.

רוק נוזל מהזין שלי על הפטמות שלה, הפה שלה מלא ברוק, אני מקרב את הזין שוב לפה שלה.
״שוב!״ אני אומר לה ומכניס את הזין מהר יותר עמוק עמוק לגרון שלה עד שהאף שלה נוגע בי.
״תסתכלי אלי למעלה שפחה!״ אני מצווה והיא מסתכלת למעלה. אני רואה את הדמעות יורדות, העיניים שלה רטובות, נוזלות. אני מחזיק את הזין עמוק בגרון שלה, לא נותן לה להוציא אותו. עדן מתחילה להראות סימני מצוקה של חוסר אויר, הפנים שלה מאדימות. אני לאט לאט מחליק את הזין מהפה שלה החוצה.
״תפלטי את כל הרוק שיש לך בפה על השדיים שלך שפחה!״ אני פוקד .
עדן פולטת את הרוק ומורחת את כולו על החזה שלה.

אני מתיישב על הספה, “בואי לפה שפחה! תתקרבי אלי” אני מצווה ופותח את הרגליים.
עדן מתקרבת, “זין לפה שפחה!” אני מצווה.
עדן מכניסה את הזין לפה מתחילה למצוץ אותו.
״מותר לך להוציא את הזין מהפה רק כדי לענות לשאלות שלי שפחה! ברור?״
עדן מוציאה את הזין מהפה, “כן אדוני, ברור אדוני” ומכניסה את הזין חזרה לפה שלה. כל הזמן הידיים שלה מאחוריי הגב.
אני מחייך, למי את שייכת שפחה?” אני שואל.
“אני שייכת לך אדוני”, מכניסה את הזין חזרה לפה וממשיכה למצוץ לי.
אני מסתכל עליה כל הזמן, בוחן אותה.
״עכשיו אני רוצה לראות אותך מכניסה את כל הזין לגרון שלך שפחה!״ אני אומר לה.
עדן מופתעת, מסתכלת עלי כשהזין שלי בפה שלה. היא מוציאה אותו, ״כן אדוני” היא אומרת.
היא מכניסה את הזין מיד לפה שלה. היא לוקחת אויר, מורידה את הראש שלה לאט לאט, הזין שלי נבלע, אני מרגיש איך היא מכניסה אותו לגרון שלה. עדן מחזיקה את הזין עמוק בגרון שלה, לא מוציאה אותו.
״לאט לאט תוציאי אותו שפחה״ אני אומר לה והיא מבצעת.
״שבי על הברכיים שפחה” אני מצווה.
עדן יושבת על הבירכיים וידייה מאחורי הגב.
״תפשקי את הרגליים שלך שפחה!” אני אומר לה, עדן פותחת את הרגליים שלה.

אני מסתכל על השפחה שלי יושבת על הברכיים, המבט שלה מופנה קדימה, היא מסתכלת עלי.
״מעכשיו כשאני אומר לך לשבת על הבירכיים, ככה בדיוק את יושבת! ברור שפחה?״ אני שואל.
״כן אדוני!״ עדן עונה.

שלום כיתה א' ההרשמה החלה 

עכברוני, תזיזי את התחת שלך, עשרים שניות את בעמדת הרטבים, לפני שהרוטב בשמל יישרף” אני צועק מהעמדה שלי להילה - המלצרית החדשה שהתחילה לפני יומיים. ובתוכי אני יודע בדיוק מה עובר למסכנה הזו בראש עם תחילת הישמע הצרחות שלי. הלחץ תמיד עולה סמוך לזמן פתיחת המסעדה. אני ללא ספק אחד השפים היותר מפחידים שנתקלתם בהם במטבח, בכל השנים האחרונות , לקח לי זמן להתרגל לכל השיגעונות של עצמי ובעיקר להבין שהשיגעונות האלה הם חלק מהגאונות של שף הכי טוב שיכולתם לבקש.

רותם המארחת אומרת להילה “לכי אני אפנה כאן במקומך” והיא מחווירה והולכת ואילו אני זוכה לחיוך ראשון היום והוא מרותם. מעטים האנשים שאני מאפשר להם להיות סביבי ובטח שלחייך אליי בחופשיות.

התשוקה היחידה שלי מאז ומעולם היתה לאוכל ובישול ובחודשיים האחרונים אני עושה כל מה שאני יכול כדי שהמסעדה שנחשבת לאחת הנחשבות בתל אביב תשרוד. אם רותם רק תתמיד כמו שעשתה עד כה, אמשיך לקחת אותה תחת חסותי המקצועית ואלמד אותה את כל מה שהיא צריכה כדי שגם היא יום אחד תוכל לגעת בכוכבים של המטבחים הטובים בעולם ומשם הדרך למסעדה משלה רק תלך ותתקרב.

לפעמים ורק ממש לקראת סוף המשמרת שלנו, אני יכול לקוות שרותם רואה בי משהו אחר מלבד השף התובעני והאכזרי שאני, מישהו גברי ומחוספס ועוד יותר כשאני במצב המתאים ובלי מספיק סקס אחרי עשר שעות בעבודות מטבח מתישות.

היא מביטה בי בעיניים של אשה שנהנית לראות זרועות חזקות וחזה רחב שמסתתר מתחת לחולצת השף הלבנה שלי המלוכלכת קלות.

“כדור הארץ לרותם” אני נעמד ממש קרוב אליה ומנופף בידי, מעיר אותה מהחלומות שאין להם מקום בחייה ובטח לא במטבח הזה ועוד פחות כרגע, שעה לפני שהמסעדה נפתחת וכל המקומות המוזמנים מתמלאים באנשים רעבים שמשלמים הרבה מאד כסף לכל מנה מושלמת שלי.

“כן אדם, אני איתך, היא לוחשת לי
“אני צריך שתרדי למרתף היינות ותביאי לי ארבעה בקבוקים של מרלו” אני אומר בטון הסמכותי שתמיד משאיר את העובדים שלי ערנים גם אחרי שש שעות משמרת מתישה.

“אין בעיה שף” היא אומרת בביטחון ועושה את דרכה לכיוון המרתף. לרוב אני יודע שהיא שונאת לרדת למרתף הקריר הזה לבדה, אבל ברור לי שכולם עסוקים במרץ ואין זמן להתנהג כמו ילדה קטנה. לאף אחד לא אמור להיות אכפת מהפחד שלה ממקומות קטנים וחשוכים ואני מביט בה יורדת באומץ לעומק המרתף למדפים של המרלו.

בזמן שהיא מתחילה להוריד אותם אחד אחד לתוך הסלסלה שלקחה איתה, אני יורד לחדרון הקטן שמשמש גם למשרדי ושומע לחישות שנשמעות כמו שפה במבטא זר. אני פוסע לאט לאט לכיוון הקול ומזהה מהר שאלו הם לחישות בצרפתית שבוקעות מלא אחרת מאשר רותם. הקול שלה נשמע אחרת לגמרי כשהוא שקט ומסתלסל בשפה זרה שאיני מכיר , אבל קולה נשמע אחר, נעים ובעיקר מזמין.

אני מתקדם לאט והיא מניחה את הסלסלה לא רחוק מרגלי השולחן עליו אני נשען. כל הגוף שלי רגוע ונינוח וכל הגבריות שלי מוחצנת במלוא הדרה. אני לא יודע מה מפעיל אותה יותר כרגע, העייפות של חודשי עבודה מפרכים בקרצוף מקררים ובמאות הקילוגרמים של תפוחי אדמה שקילפה עד שידייה התמלאו בשלפוחיות או היעדר התשוקה והסקס מחייה בגלל העבודה התובענית הזו.

אני עומד כל כך קרוב אליו שאני יכולה כמעט לזהות באפי את שאריות ריח הבושם מעורפה מעורבבים עם חלק מריחות הבישול. לפני שאני מבין מה אני עושה, שפתייה נוחתות על עורפי החשוף והיא משאירה אותן כך למשך כמה שניות לפני שאני קולט את ראשה המופנה לעברי ועיניה המביטות אליי. אני מרים את ראשי ומבטי נופל על השפתיים הבשרניות והאדומות שלה שקל לי מדי לדמיין אותן מזמינות אותי אליהן.

היא רוכנת לעבר שפתיי ובדרך מגניבה מבט לעיניי, שמראות אדישות משונה למעשייה, מה שמדרבן אותה להמשיך. הנשיקה שלה נמשכת לא יותר מחמש שניות ובשנייה שבה היא מפרידה את שפתייה משפתיי, אני מניח את כף ידי צמוד לעורפה בכוח ומקרב אותה חזרה לנשיקה עמוקה יותר. לשוני פורצת בכוח את שפתייה ומשתלט על פיה ואז באותה מהירות בה הוא קירבתי אותה כך אני מרחיק אותה.

“את אולי החלטת ליזום את ההתחלה כאן, אבל אני ורק אני אחליט מתי אנחנו מסיימים” טון הדיבור הסמכותי שלי מהמטבח חוזר וביחד עם עיניי החומות והנחושות, דבריו מקבלים תוקף אחר.

היא לא מעזה להמרות את פי כאן למטה במרתף האינטימי הזה, בדיוק כפי שאיננה עושה זאת במטבח למעלה. היא מהנהנת לעברי ורואה את עיניי יורדות לכיוון שדייה המאופסנים מאחורי חולצת המטבח השחורה שצמודה להם.

“תורידי את הסינר” אני מורה לה והיא מיד מסירה ממני את הסינר הלבן ומוסרת לי אותו. לרוב כאשר אני מבקש מעובד להסיר סינר, הכוונה היא לפיטורים. והיא מבינה שאלו הן ההשלכות על התנהגותה הפרועה איתי. פנייה הנפולות והדמעות המאיימות לפרוץ מעינייה מפתיעות אותי ואני מרים את סנטרה.

לעברי, מביט לתוך עיניי. “רותם, שמתי עלייך עין מהיום הראשון שלך כאן ואני עוקב אחר כל תנועה שלך, גם כשאת לא שמה לב. ראיתי את ההתנהגות שלך עם שאר העובדים כאן. את שונה, את ראויה למשהו שונה, מסעיר, כזה שראוי למלכה שאת יכולה להפוך להיות בעזרתי. אני מוכן לצרף אותך למסע המסעיר שלי, אבל תצטרכי להסכים לחוות דברים אחרים בכל הקשור… למין. להיפתח לדברים אחרים. דבר אחד אני יכול להבטיח לך, את תיהני מאד.”

אני מושיט לה את ידי ואוחז בידה “בואי אני אתן לך טעימה ממנת הספיישל שלי”. אני גורר אותה לעבר אזור היציאה מהמרתף, למעין חצר פטיו פנימית שאין מסביבה כלום מלבד חומות. אנחנו לבד, נסתרים מעיני כל העולם. לפתע כל ההתנהלות שלי הופכת להיות מהירה ואגרסיבית. הסינר שלי נקשר סביב פרקי ידייה והן מורמות מעל ראשה בעזרת יד אחת שלי בכוח רב. היא מרגישה את הלחץ של בד הסינר הגס כנגד עורה, אבל במקום שזה יפריע לה וילחיץ אותה, אני מרגיש שהיא מצפה לדבר הבא שיבוא ממני.

תשאירי אותן שם ואל תעיזי להוריד אותן” אני אומר ומביט קרוב לעינייה כדי שתראה כמה אני רציני. אני  עוזב את ידייה ואז מרים את החולצה שלה למעלה מעל הגבעות השופעות שלה. הרעב בעיניי ניכר מיד, אניחופן את שדייה בכל הכוח, מושך אותם החוצה מהחזיה כך שיעמדו לרשות ידי ופי נושף עליהם ומצליח להעמיד אותם זקורות מול עיני.

יד אחת שלי חופנת בכל הכוח את השד הימני ואני יכולה כבר לדמיין את כל הצבעים הכחולים והסגולים שילוו אותה בימים הקרובים בכל פעם שתביט במראה בערום. העובדה שאני משאיר משהו ממני על גופה, כמו חותמת מיוחדת, מגרה אותה והיא  מקשיתה את גבה ומותחת את החזה שלה לעברי.

“את אוהבת את זה אה? ידעתי שיש בך את זה” אני  לוחש לה באוזן וידי השניה נשלחת אל כתפור המכנסיים שלה. הכפתור נפתח בקלות וכך גם הרוכסן. המכנסיים הרחבים של העבודה שגם כך גדולים עלייה במידה נושרים ממנה מהר לעבר הקרסוליים שלה.

ברור לה שאם אעביר את אצבעותי על התחתונים שלה עכשיו ארגיש את הרטיבות שאני אחראי עליה ואין דבר שהיא רוצה יותר מזה.  היא רוצה שארגיש את ההשפעה שלי עלייה.

“את מתפתלת תחת הידיים שלי, תראי איך האגן שלך זז בציפייה אליי” אני מביט למטה על המפשעה שלה. היא רוצה לגעת בעצמה ולשחרר את הלחץ למטה, אבל חוסר האונים בכך שידייה קשורות למעלה, גורמות לה לחכך את ירכייה זו בזה מתוך ייאוש, מנסה ליצור את החיכוך שיביא לה את הצורך הכמעט קיומי שלה כרגע.

“תפשקי את הרגליים” הקול הסמכותי שלי גורם לי לפתוח את רגלייה מהר בתסכול מסיום החיכוך, אבל בציפייה למה שאעשה לה כעת.

אני מעביר אצבע על מרכז תשוקתה ולא מפספס את הרטיבות המצטברת שם עם כל שניה שעוברת בציפייה והתרגשות.

אני מכניס את אצבעי בין התחתונים שלה לגוף שלה ועושה את דרכי לתוך הפתח שלה. ברגע שאני מחדיר אותה לתוכה היא מרגישה את החשמל שעובר בכל נים בגופה. היא גונחת כשאצבע נוספת שלי מצטרפת לראשונה.

“כל הצוף הזה במיוחד בשבילי?” אני מוציא את האצבעות שלי ומרים אותן לעבר פי ולשוני יוצאת  כדי ללקק אותן. היא מגורה מהעובדה שאני מלקק כרגע את הרטיבות של תשוקתה, אבל מבט אחד בלשון שלי מעורר בה תהיות גדולות יותר. היא מדמיינת את הלשון העבה והארוכה הזו טועמת אותה באותו אופן שהיא טועמת את הרטבים המופלאים שאני מכין. היא רוצה את הלשון שלי עלייה, בתוכה ובכל מקום אפשרי בגופה. ידייה מתחילות להתעייף והן מתחננות לגעת בי . היא נאנקת מכאב של שריריי ידייה ומזיזה אותן בכוונה שאבין מה מקור התלונות שלה. אני מסתכל על הידיים שלה באדישות ושואל “קשה לך מדי שהן שם?”

“כן” היא עונה בלחש.

“יופי, אני עונה ומסתובב לאחור בלי להסביר למה זה כל כך יפה ושומע כיצד היא נושפת החוצה אויר של תסכול מופגן. אני מסתובב במהירות חזרה אליי ובעיני כעס שגדל מהר מדי.

אני מסובב אותה כך שהשדיים החשופים שלה פוגשים ראשונים את הקיר הקריר. הפער בין הקיר הקר לגופה החם שלי שנצמד אליה מאחור מערערים אותה ולמרות שידייה עדיין נותרות מעל ראשה וקשורות, יש משהו בשינוי של התנוחה שמצליח להרגיע אותן קצת.

אני מניח את שתי ידיו על שני צידי האגן שלה ומושך אותה בכוח לעבר מפשעתי וידייה באופן טבעי נצמדות לקיר ונשענות עליו כתמיכה לגופה. ברגע שאני רואה שהיא יציבה עם ידייה אני מתרחק מגופה והדבר הבא שהיא מרגישה ושומעת הוא נחיתה של כף ידי הגדולה על פלח ישבנה הימני. היא מחניקה את הכאב בתוכה כדי שאף אחד לא ישמע אותה. היא מופתעת, אבל מוצאת נקודת עונג בעובדה שזה הגיע ממני.

“זה העונש שלך על כך שריחמת על עצמך, בפעם הבאה המכה הזו תוכפל” אמרתי בהתנשפות שלא נבעה ממאמץ אלה יותר מהתרגשות. “זה מובן?” שאלתי והיא מהנהנת לעברי חזק יותר מראשו של הכלב צעצוע שדבוק ברכב של דוד שלי על לוח המחוונים.

ועכשיו טעימה קצרה ממנת הספיישל של השף” היא שומעת את הגיחוך בקולי יחד עם פתיחת האבזם של החגורה שלה ואז הרוכסן.

היא אפילו לא מספיקה לדמיין את המהלכים הבאים כשלפתע היא מרגישה אותי נצמד בכוח לישבנה עם זקפה גדולה וחמה כנגד גופה שהספיק להתקרר מהמכה שקיבל שניות קודם לכן.

אני מתחכך בגופה עם זקפתי והיא בתמורה מזיזה בהתאמה את ישבנה , קוראת לי, מפתה אותי ומזמינה אותי להיכנס לתוכי.

“את כבר רוצה אותו בתוכך?” אני שואל בקול שקט וסקסי שמזכיר לה את הקול שלי בטלפון דקות קודם לכן.
“כן” היא אומרת בייאוש שאני לא מזהה בקולה.

מבלי לומר מילה נוספת אני מוצא את הפתח שלה ודוחף את עצמו אלייה עד הסוף, בלי המתנה ובלי טיפה אחת של סבלנות. אם עד עכשיו שלטתי בעצמי לכל אורך הדקות האחרונות, עכשיו אני נעשה חייתי, מהיר ולא מתפשר.

בדקות הקרובות העולם מסביבה לא קיים כך שאפילו קול הציפורים על העץ שליד נעלם, הזמן הלחוץ נעלם גם הוא והאוויר מסביבנו נעשה כבד שלא כמו רגלייה שמרגישות קלות ואני יודעת שזה בזכות העובדה שאני אוחז בה באגנה בכל הכוח ולא מאפשר לגופה להיכנע לכוח הכבידה.

היא מודעת לכך ששנינו גונחים באיפוק מתוך חשש להיתפס בעת המעשה הלא צפוי הזה, אבל ברגע השיא שנינו משחררים כל אחד בתורו את קולות העונג שמוכיחים לי שכרגע היא חוותה את האורגזמה הטובה בחייה ואחרי שטעמה ממני , אחזור למסעדה המיוחדת והאישית שלי שוב ושוב ושוב.

כשאת לא מצליחה לשמור עליהם מאחור ... 

היא והוא , סאשן מטורף... למטה... למעלה... מהצד... התרגשות ואקסטזה,  סאשן כמו שרק סאשן טוב יכול להיות - ארוך ומורכב. ואז באה הרגיעה שאחרי. עם משקה קר ביד אחת, וסיגריה ביד השניה.
הכל שקט מסביב,מוסיקת ג'אז בוקעת מהרמקולים. במצב כזה ישנם רק שני דברים אותם רוצה הגוף האנושי לעשות:
להסתובב וללכת לישון או להתפרע על תכולת המקרר.. תחושת מאנצ'יז כזו... שיודעים מה רוצים, אבל בדרך כלל לא נמצא שם! 🤔  ואם הוא נמצא, הוא דורש הכנה עובדה שמובילה בדרך כלל חזרה למיטה... אבל לא אצלי.! 
אחחח... מאנצ'יז... המאנצ'יז שלי הוא קינוח מסקרפונה עם קראמבל שקדים קראנצ'י ופירות יער חמצמצים, קינוח כזה שהפה מרייר רק מלחשוב עליו ...

מה המאנצ'יז שלך?

כל אחד רואה משהו אחר בתמונה... מה את/ה רואה?

בסוף אשתף מה אני רואה..! 

מבחן השליטה..

לאלה מכן האמיתיות והכנות הגיבו לפוסט וענו האם יכולתן לשלוט בעצמכן בסיטואציה המוצגת פה..

בן מכיר בת, יש חיבור, מתח קל מורגש באוויר, מצד אחד ההיסטוריה והרגשות שעוד קיימים ומצד שני הכל קורה כל כך מהר, כל כך נכון, סוחף ונוגע, רוצים עוד ועוד וזה מרגיש כל כך טוב וכל כך אמיתי... עד שמגיע השלב הקריטי בתהליך..השלב בו נדרש אומץ וקצת תעוזה ושם כל המילים היפות, הכוונות, הרצונות נשארים תקועים מאחור, מסרבים להיכנע, מסרבים לקבל את העובדה שאפשר אחרת, ששליטה מגיעה מהמקום הכי קרוב, הכי נוגע, הכי אמיתי והכי רגשי, כל השאר זה בולשיט, בעולם הקולינרי זה ההבדל בין ביצה מקושקשת, ביצת עין או חביתה.. בכולם זה לא זה ולא זה.. אני מעדיף באופן אישי ביצה עלומה, עטופה וסגורה יפה , חבויה בתוך החלבון שלה ששומר עליה , נקייה, זוהרת וחלקה, אבל היא כזו שנוגעים בה מספיק נכון ומספיק קרוב בנקודה אחת היא נפתחת והופכת להיות החלק המהותי במנה באופן הכי מרגש שיכול להיות. 

זה בדיוק הרגע שהופך את המנה מסתם מקושקשת לעוד מנת גורמה... 

עדיין יש פה מישהי שיש בה האומץ הזה? 

יוצרת מציאות שנונה כתבה פעם משהו ובאיזה שהוא מקום אני מרגיש שהוא נכתב ממש בשבילי.. איזה זין!

"זין.

מילה כ״כ קטנה לאיבר כ״כ גדול.

ולאו דווקא במובן המילולי של הגודל.

זין.

נחשק כ״כ.

לפעמים אפילו יותר מנעליים או שמלות חדשות.

זין.

כיפה לראשו, עגולה, מצויירת, מעין הילה שסובבת אותו, מתגלגלת בפה ונלחצת אל בין השפתיים.

כיפה שצמודה לה בנחת לזקור שמתחת, כשהעור מתוח ומבריק שקורא לי להחזיק.

זין.

כשהשפתיים מלקקות לאורכו ונכנס עמוק לפה, הוא מתגלה ברוב תפארתו, ברוב גדולתו.

זין.

נרטב בנקל, נענה לרטיבות ומציצה, מתפתח בגאון ומגיע עד לגרון.

זין.

עמוד התווך של הגבר שלי, זקור, מתוח, מבריק, נוצץ ונוטה להתפרץ.

מקבל בחום ואהבה פה חמים ששמח לקראתו, שמוצץ אותו עד עמקי נשמתו.

זין.

זקור ועומד, משתפשף בשפתיי הכוס, מרטיט ומרטיב ומגרה והיצר מתגבר.

זין.

מוצא את דרכו לעמקי הכוס, הוא ממלא את גופי, עד שנעתקת נשמתי.

אז זין…

אני אוהבת זין.

אני רוצה זין.

אני צריכה זין"

כן, לא, שחור ואדום... תמצית הבדס"מ, נכון אבל לא תמיד... לפעמים יש גם הרבה גוונים של אפור, כאלה שבאים ומופיעים כגרורות מהעבר, משהו שהוא עמוק, חודר, כואב, צרוב בנשמה ושאינו מרפה, שאינו נדיף... מנסה אבל חוזר שוב ושוב ומסרב להיעלם... וכן, כולם מכירים את זה, כשזה אמיתי ועמוק ככה זה צריך להיות, בבית, באמצע הלילה, בחלומות, בחוף הים, במוסיקה, בזיכרונות המשותפים ולבכות זו חלק מהדרך להתמודד... לבכות על האובדן, על החלל שנישאר. על הוואקום שנוצר ויחד עם זאת לשאוף ולרצות להיות שוב מלאה זה סוג של פרדוקס שהרי להיות מלאה משמע לוותר עליו- על העבר- לתמיד!

מהזווית שלי זה מתחיל ב"פתאום כשהופעת, אבל אז כמו שאת ככה הלכת, הרגשתי את זה, הבנתי את זה, צפיתי שזה עלול לקרות לאור מה שקראתי ממך ובדיוק כמוך אני חושב שאת זקוקה לזמן, קודם כל לעצמך ואולי מי יודע בעתיד נאמר שבדיעבד זה היה זמן בשבילנו... ימים יגידו. 

אבל יחד עם כל זאת זה הזוי, מוזר, מעניין שהרי הופעת לשבריר של זמן והלכת אבל הצלחת להניח תביעת רגל, סוג של "רגל בדלת" במו"מ וכמו בסיפור סינדרלה אחכה ואחפש את אות לכלוכית שתתאים לתביעת רגל זו, יום יבוא... Come to me, trust in your dream 

Madness. 

בשבילך...