8 חודשים אחרי הפעם האחרונה שכתבתי כאן. הרבה קרה בשקט בשקט..
בתור התחלה, עברתי דירה וכעת גרה לבדי בדירונת מקסימה במרכז עיר שכנה.
מעט השתנה בחיי והכל השתנה בו זמנית. אני, סביבתי..
אפילו התפקיד שלי בשעה טובה משתדרג, כולל העלאה קטנה שהרווחתי ביושר.
מסתיימת עוד רגע שנת 2021. העולם אחוז מגפה כבר שנה שנייה, CSI חזרה לטלויזיה. גם דקסטר.
לו אמרו לי לפני שנתיים ויותר שיגיעו ימים כאלה.. לא הייתי מאמינה. ואולי זה כל הקסם..
מעניין, חצי שנה שאני גרה כאן ולא ממש אירחתי. משפחה פה ושם, אבל רוב הזמן אני כאן לעצמי, כשאני כאן..
בניתי לי קן לתפארת, סוג של 'מן קייב' משל עצמי. אני אוהבת את הפינה שיצרתי לי. היא שלי ובשבילי.
הישג מרשים שאני זוקפת לזכותי הוא שהצלחתי להביא לכך שהסירו לי את הכדור שלטענתי סתם לקחתי שנתיים.
הגמילה ממנו היתה חלקה יחסית, יחד עם מעבר לכדור אחר, שכן עוזר. תופעות לוואי שניתן לחיות איתן מתלוות.
מחפשת במעמקיי את המוטיבציה והמוכנות למעשים. לזוז. לנוע. לתקן את שהתקלקל בימי הקורונה.. להוריד את שעלה.
או לפחות חלקית. קפאין בורידים במקום אלכוהול, עשבים בריאות במקום טבק או אויר צח.. לא מרגישה מספיק בכיוון הנכון.
צבע השמיים באובך שהיה היום, ובייחוד בשעה שלפני תחילת הגשמים, נראה היה כאחד מהחלומות שלי, של סוף העולם.
הכל אביך אפרפר, הצבעים דהויים כמו תמונה מתחילת שנות השמונים. והגשם דרך החלון שלי כמו שהיה בחלומות. מנותק.
היום יום שלי משעות אחר הצהריים הופכים מעין מסע בזמן תוך הכרתי.. עבר הווה ועתיד מקביל מתערבבים לעת ליל. והכל מסתדר.
צריכה לכתוב יותר, לא רק לצרוך מידע אלא גם לשחרר מתוכי אל תוך החוץ.. מנסה למצוא דרכי חזרה למילים הכתובות..
איפה אהיה עוד שנה, אני תוהה.. איך יראה המסע שלי למחר?..
