מספיק זמן מחוץ לעולם הזה יצר לי מחיצה אטומה בין כל מה שהכלוב מייצג לבין כל מה שאני חשה בנוגע לאלמנטים מיניים. נכון שמעולם לא טענתי שזה בוער לי בנשמה, מעולם גם לא חשתי שבדסמ זה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלי. עמוק פנימה הייתי ונשארתי מונוגמית, עד לרגעים שנזכרתי שיכולה גם לא להיות, ואז לרגע תחושה של ילדה בת עשרים. כמעט שכחתי מה זה להיות ילדה בת עשרים. כשאת מרגישה הכי בוגרת, הכי אמיצה, אין לך אלוהים וכל הזדמנות לעשות שטויות עם בנים היא הדבר החם הבא.
איך היום הכל הרבה יותר שקול ומחושב..
בפעם האחרונה שהוא פתח מולי פורנו הייתי ככ בראש אחר שכשהרמתי מבט מהטלפון וראיתי מולי קלוז אפ של חדירה על 60 אינטש אשכרה נבהלתי לרגע, פלטתי מהפה משהו נוסח "אוי גוט" והוא נדהם. הוא לא הבין WTF.. מה זו היציאה הזאת.. מה נסגר איתי.
אולי בגלל זה בסקס הבא הוא הציע לפנק אותי, "בבית הזה עדיין לא גרמתי לך להשמיע קולות" ואני חייכתי והסטתי את הפוקוס חזרה לעונג שלו. לא הובעה שום התנגדות כמובן. למה שתהיה. וזה התאים לי ככה. לא הייתי באותו רגע במוד.. למרות שכשרצה שאפשיל תחתונים, אסתובב עם הגב אליו וארכן לפנים, הייתי רטובה כבר, הוא החליק פנימה. הגוף שלי עדיין מגיב אליו כאילו הכרנו רק לפני שעתיים.. את זה כלום לא יקח ממנו..
כל החיים כשהקשבתי לגברים נשואים על השגרה שחלחלה לחיי המין שלהם עם בנות הזוג, לא הבנתי על מה ולמה. הרגשתי שהם מגזימים. שהם ודאי הפסיקו להשקיע כי השד יודע איזה משבר אמצע חיים, ושבודאי המקרה שלהם הוא החריג. שנים אח"כ אני מבינה שזו אני שהייתי תקועה בנק' מבט תמימה של בת עשרים פלוס. הו, התמימות. השגרה היא קסם והשגרה היא מלכודת. הכל שאלה של טיימינג ונסיבות.
זה לא שאין את הזוגות שעדיין יוצאים למסיבות כאלה ואחרות או מוצאים להם את העונג המיוחד שלהם. אבל יותר מתמיד אני משוכנעת שאיבוד העיניין הוא רק שאלה של זמן בכל זוגיות שהיא (עם או בלי טבעת, עם או בלי ילדים). מאותה נקודה ואילך הכל זה שאלה של מוכנות להשקיע אקסטרה, לנער את הסדינים, למצוא את הדרך לרענן. וחשוב מזה, עד כמה הרצון הזה הוא הדדי בין השניים. כשזה חד צדדי זה מראש אבוד. זה יגמר בתנוחת הג'וק המת (היא על הגב והוא מזיין עד שגומר וממשיכים הלאה), או בהרבה עשייה ביד.. לבד.
פתאום ממרחק השנים, גם בלי טבעת על האצבע, מבינה את הצורך הזה לרענן, ודווקא מבחוץ. החיפוש אחר דמות חדשה ומעצם היותה חדשה כל תחושה תהיה מרגשת ומעוררת. כל הודעת וואטצפ, כל מחשבה ופנטזיה, כל שיחה, כל קרבה גופנית. רטט חדש.
הפעם האחרונה שהרגשתי ככה היה עם האישה האחרונה שהכנסתי ללב. חלפו כמה שנים מאז. ככ הרבה השתנה.. וכאילו דבר לא השתנה.
החדש ירענן למעשה תחושות פנימיות ששכחנו איך להרגיש. זה יגרום לנו להביט קצת אחרת על הקיים והקבוע. אולי אפילו במין מבט רענן, נקי, כמו להתאהב מחדש. אולי.
כשאומרים עליי בעבודה "מלכה", אני מדמיינת כתר ולא שוט. מקסימום שרביט, ולא מגי'ק וונד. לפעמים זה מספק אותי כך, כפי שאני. ולפעמים חשה געגוע קטן, לתחושות אחרות, לפנטזיות אחרות ולמוכנות לקראת חוויות חדשות. כותונת סקסית שמפנה מקומה לטי שרט ומכנסי פיג'מה מפלאנל. לפעמים זה הכי שלוך בעולם. ולפעמים זה הסקסי החדש חחח.. לא מחפשת שישלטו עליי, אני אוהבת לרומם את עצמי. לא מחפשת הזדמנויות לשקוע תחת קומתו של אדם. ורק החכם באדם ידע כיצד להערים עליך כך שבסופו של יום האדם היחידי שתרצה שיוכל להעניק לך את מה שאתה חושק בו- יהיה הוא. מניפולציה רגשית מעורבת בחדות מחשבה. מחפשת שווה ערך, שנון, חכם, חם לבב וחם גוף. מהזן שכמעט ונעלם מהעולם.
שבתי לכתוב אחרי שבער בי החסך בהתבטאות. וכשזה הגיח, נבט רעב קטנטן חדש. ועכשיו אפילו נעים, להוציא מהמחשבה הקצרה והמבולגנת מילים ברורות ורגשות ומחשבות בסדר הגיוני מעושן. וזה נחמד, וזה נעים.. נראה לי שאשאר כאן באיזור עוד קצת..
