אתמול עשיתי ביד, אחרי חודש. הצלחתי לחלוב מעצמי אורגזמות שקטות שמזמן רצו לצאת, אבל המציאות שלנו שברה בי כל פיסה נותרת של חשק ולכן שבועות ארוכים לא היה דבר.. אתמול הצלחתי להגיע למסקנה של למה לא, דווקא תבוא לי בטוב אורגזמה..
מזמן לא הרגשתי קמצוץ של כמיהה למגע ואורגזמה.. המציאות מחקה ממני כל טיפה אחרונה שנותרה אחרי הטירלול הפיזיולוגי שעשו לי הכדורים.. אפס ליבידו. אפס. היום חברה בעבודה הראתה לי סרטון של האקס שלה, יותר נכון של הזין של האקס שלה בעודו נמצץ על ידי ברונטית קצוצת שיער ובינונית (מינוס) חזה. הוא שלח לה כדי שתקנא. בעבר יכולתי לבנות על זה פנטזיה שלמה. אבל לא בהווה.
הדבר היחידי שכן התעורר בי זו תחושת הציד שלי, כאילו לילית השרמוטה הרימה ראש אחרי שנים שנעלמה.. והבחורה הזו מהמשרד, הכי מטורללת עם הבעיות ונסיבות החיים הכי דרמטיות, זו שהתייצבה לתפוס את התפקיד הקודם שמילאתי בחברה, בעודי מתקדמת לתפקיד בכיר יותר.. זו ששמה זהה לשם האקסית, ואין בינהן שום דמיון פרט לרוח הפראית שסוערת בהן. אני ככ חלשה מול נשים שהן חזקות-חלשות (פאסיב אגרסיב).. הלביאות שלפעמים רוצות להרגיש פחות מגיבורת על כדי לכמה רגעים לאסוף את עצמן.. בעבר שם מצאתי מקומי בד"כ.. כי רק אחריי- הלביאה תצא מתוכן. האם זה נשמע מתיימר? אולי. אהבות העבר מתקיימות ומעידות על עצמן..
החלפתי את הנורה בחדר השינה, קניתי מזמן ולא הרכבתי עד הערב (הייתי מראה לכם אבל ללא מנוי לא ניתן להעלות פה תמונות). הערב אני רוצה בית כחול, וכך כמעט בן רגע נצבעה דירתי-מערתי באור כחול יפיפה וכמעט ושכחתי את אסונות העולם שבו אנו חיים כרגע.. תודה על כמה רגעי חסד.
האסון המדיני שאנו חווים בחודשים אלו רחוק מלהסתיים, אך כל רמח איבריי אומרים ופועמים בי, בסופו של יום ניצור מציאות חדשה וטובה מזו. ואיתה אתגרים חדשים. אנחנו חיים עכשיו רגעים שיחרטו בדפי ההסטוריה. עשו חסד עם עצמכם ועם היקום. הרי בדיוק לימים אלה תודעתכם תנדוד בעתיד כשנחשוב אחורנית לתקופה הזו.. אז כדאי שיהיו אלה רגעים ראויים.. כי נכון לימים אלו, הרע עדיין לא הסתיים..
אתמול לפני השינה הייתי משוכנעת שהיתה איתי איזו רוח רעה בבית. לא יודעת להסביר. הייתי צריכה להדליק את האור לזמן מה כדי שאוכל לעצום עיניים ולישון. באמת לישון. היה רגע שלרגע העדפתי לקום להכין קססה חדשה ולעשן עוד טיפה לפני שאפרוש למיטה.. זה השלב שקפץ הפקק בארון חשמל. כאילו מה הקשר למשהו.. אבל הבנתי את הרמז, ויתרתי על העישון והלכתי למיטה.
ימים מוזרים. לא בטוחה אם המח שלי נהיה ככ יצירתי שאני כבר חשה במה שאיננו ומתעלה על עצמי, או שהדעת הולכת ופורחת רק כדי שייוותר הלא קשור בבלבלה בתוכנו.. כל רעש שהתדר שלו משתנה, כל אופנוע, כל משטרה, נדרכת. כל כתבה כל בחורה כל ילד כל תמונה. כל מפלצת נקראת עכשיו חמאס, זו המילה החדשה לתאר כמו ש'שואה' היה לפני. הכל השתנה ולעולם לא ישוב למה שהיה.
ועם המחשבה הזו בראש, זה הזמן לנוע..
