עוד קצת, עוד טיפה, להפתח לכל עבר. מתחת לזרם מים חמים, להחליק כל פיסת עור חשופה, חלקה, להמרח בסבון ריחני, להתענג על תחושת המים הרותחים על העור המצטמרר.. מנסה לא לחשוב על כלום.. מתרכזת במגע המים על עורי.. מעבירה אצבעות בשיער.. צריכה לצבוע השבוע.. לא לחשוב עליו. לא לחשוב עליו. חושבת עליו. לא לחשוב עליה אצלו במקלחון. לא לחשוב לא לחשוב. פאק. עכשיו מדמיינת אותו מזיין אותה במקלחת. מתלבטת איך זה מרגיש לי יותר, כמו אגרוף לבטן או כמו סכין חדה? מתקשה להחליט.
חושבת לעצמי שהייתי מעדיפה שיזיין אותה מאשר שיסשן אותה.
חושבת לעצמי שיפעתי של פעם הייתה חוטפת שבץ מהמחשבה שמילים כאלה יעלו בי. אבל זו האמת.
חושבת לעצמי שאם יש לו את ההיא, ההיא והזאתי, לא פלא שכשמגיע תורי, אני מקבלת חצי כח סוס.
כוסאומו, אם רציתי גבר בחצי מיכולתו וקיבולתו המינית הייתי מתחתנת ומקטרת על בעלי תוך זיון המאהב.
אני רווקה כדי להמנע מהפינות האלה. אבל מרגישה שמקבלת שאריות.
לפעמים אני חושבת שהיקום לא מבין איזה מזל יש לאנושות שאני קונפורמיסטית. ברובי.
בעולם מקביל אני רוצח סדרתי מתוחכם ואכזרי. כמו הולמס, למשל..
ואז עינויים, הרבה מהם, דאנג'ן משלי. מהסוג הבאמת כואב. ואני אתענג על כל יבבה.
עדיף מהכאב שלי. הכל עדיף מהכאב שלי.
התימני הקטן מהעבודה הצמיד אותי אתמול לספת העור שלו, נמרח עליי כאילו אני המנה הראשונה בסעודה שלו, כשהרחקתי אותו ממני בעדינות כדי ללטף את הכלב שהתעקש להכנס ביננו, הוא הסתכל עליי, תחב יד אחת בשערי ושנייה מאחורי גבי ואמר במבט חודר "את ככ חושנית". חייכתי לעצמי. מה הוא בכלל יודע... אז אחרי שנתתי לו לנשק אותי, הרחקתי אותו מעט, העמדתי לו את הזין בתאורים, מדיי פעם שפשפתי עצמי כנגד המכנס שלו, נתתי לו לגלגל עיניים ולרייר, לנסות לנשוך לי את הצוואר ללא הצלחה..
בסוף לקח אותי הביתה עם ביצים כחולות.
היום אחרי הפסקת הסגריה השנייה שלנו הוא משך אותי לאיזו פינה בבניין, בכניסה למקלט, נצמד מאחור לישבני, שלא אפספס את הזין הקשה שלו, מעצם הקרבה ביננו. זה לא ריגש כמו שהייתי מצפה, זה היה קצת מצחיק אפילו. בייחוד כשעברו חבר'ה מהעבודה ותהו מה אני עושה איתו באיזור ההוא.. כשיש לי בן זוג, לא?.. אה רגע, ואני גם בריבים איתו בימים אלה, לא?..
בסוף גם שארית העולם יבין שזה שאני נראית ילדה טובה, זה שאני מחייכת ואדיבה לכולם, זה שאני ממהרת לעזור היכן שניתן אך גם יודעת להעמיד במקום במבט שאינו משתמע.. מאחורי החזות מסתתרת מישהי נוספת, שונה, הופכית, שרק מחכה לשעה הזו ביום שתוכל לפרוץ החוצה..
בעולם המושלם שלי, אני יכולה להתפזר בין גבר אחד עיקרי ובודדים נוספים לסגירת פינות קינקיות, אבל הגבר שלי- רק שלי. אלא אם אני שם. העולם המושלם שלי עדיין לא קיים סביבי. אבל אני אבנה אותו. אני אשיג אותו. ברגע שאמצא את הפנייה הנכונה.
דרוש מורה דרך אמיץ, חם, עם כוחות על להתמודד עם איזו שדונת.. :)